עוד על פרנסואה וגעגועים לאבנר
המפגש בין אבנר לפרנסואה היה טבעי. לשניהם הייתה גישה דומה ליצירה החזותית. שניהם היו ציירים, פסלים, מאיירים ומעצבים גרפיים, ושניהם לא חיפשו את "מה שהקהל יאהב".
בעלי חיים בחוצות לונדון
סיפוריהם של כמה פסלים של בעלי חיים שאפשר לפגוש ברחבי לונדון
אני וביתי
מהו היחס של האדם לביתו, ולהפך? איזה בית אנחנו מחפשים?
חיי אדם בפסלים
היה לי יתרון גדול בגלל שלא הבנתי דבר בקרמיקה, אחד המקצועות העתיקים בעולם שנצבר בו ידע עצום.
המוזיקאים מהעיר ברמן
זהו סיפורן של ארבע חיות משק זקנות, שאחרי שנים שהן תרמו תרומות חשובות לבעלי הבתים שלהן, היחס אליהן הופך להיות מחפיר והן אפילו מועמדות לחיסול.
דברים אחרונים והומור
מאחר שקשה וגם לא רצוי לתאר במילים מה זה בדיוק הומור צ'כי, אני מרשה לעצמי לומר שזה מה שמשתרע בטווח שבין ההומור הפרוע משולח הרסן של האשק להומור העדין והמופנם של רות בונדי
כיצד הגיע ההומור לפיסול
כוונתי לפיסול שמלכתחילה נועד להצחיק ולא דווקא פיסול שמצחיק אותי. ברומא למשל יש המון פסלים שאותי הם מצחיקים, אבל מי שעשה אותם ממש לא התכוון להצחיק.
סופרהומניזם והומור
האמנים שהתקבצו סביבו עסקו בעיקר בדמות האנושית וברגשות. הרבה הומור היה ביצירות שלהם
מה עושה הברונזה לגיבורי הילדות
אין כמעט דמות שאתם מכירים מהקריאה בספרים הקלאסיים, ובעיקר בספרים לילדים, שלא תמצאו אותה יצוקה בברונזה, ולפעמים גם בחומרים אחרים
תיאטרון הקברט המכאני ועוד צעצועים
כשגיליתי את קסמי החבורה שכינתה את עצמה Cabaret Mechanical Theatre, ראיתי כמה הומור אפשר להוסיף לצעצועים כאלה בעזרת תנועה פשוטה.