בין טכניקה לסגנון – פרק שני
ישנם ספרים שבהם זה מתבקש לצייר בשני סגנונות שונים. אבל לפעמים אני מכניס שני סוגים של טיפול גם בספר שבו זה לא מתבקש.
ישנם ספרים שבהם זה מתבקש לצייר בשני סגנונות שונים. אבל לפעמים אני מכניס שני סוגים של טיפול גם בספר שבו זה לא מתבקש.
הנושא הכללי הזה, סביבה, הוא דוגמה מצוינת לכך שהמציאות לא משתנה בעקבות קריקטורות.
"יש לי הכבוד להציע את עצמי כמשורר צעיר אשר כישרונו מתחיל להתפתח."
כיצד מנציח המאייר סופרים, משוררים וחברים, ואפילו את עצמו, גם אם ממש לא התכוון לכך
כאשר מדובר בילדים רעים, האנגלים הם טירונים על יד הגרמנים, אבל גם אצל האנגלים – שהם בעצם קצת גרמנים – הילדים הרעים נוחלים הצלחה.
למרות שעל התנ"ך נעשו סאטירות פה ושם, אני לא מעלה בזיכרוני ספר קריקטורות או סאטירה כתובה שמטפלים בהיסטוריה של עם ישראל.
על רות בונדי, ספרות צ'כית, הוללות, אנדרסטייטמנט, הומור בדת, צניעות ופחדים.
כמעט לכל מאייר יצא לצייר ספר "אלף בית". כבר משחר הדבר הזה שנקרא "ספרות ילדים" אפשר למצוא ספרי א.ב. רבים, שחלק מהם כמובן נועדו ללמד את הטף את יסודות הקריאה, אבל כבר אז היו רבים שבצד היסוד הדידקטי מצאו דרך להכניס בהם שעשוע והומור.
הרבה שנים התפרנסתי מהעיתונות הכתובה. שנים רבות איירתי בעיתונים שונים. ו-22 שנה הייתי בצוות של דבר אחר, המוסף הסאטירי שהתחיל בדבר ועבר לידיעות אחרונות. אפילו קיבלנו את פרס סוקולוב לעיתונות.
כשכתבתי את הרשומה על ג'ורג' קרוקשאנק כמעט שלא התייחסתי לספרים ההומוריסטיים שכתב וצייר. היום ידועות שתי קונצרטינות הומוריסטיות של קרוקשאנק.