מאחורי הפסלים – סיפוריהן של תריסר אנדרטאות בלונדון
בלונדון פועלים עד היום פַּסָלִים שמוציאים מתחת ידם פסלי ברונזה במין נטורליזם ריאליסטי של המאה ה-19, ואז מעמידים אותם ברחוב לטובת תיירים כמוני.
בלונדון פועלים עד היום פַּסָלִים שמוציאים מתחת ידם פסלי ברונזה במין נטורליזם ריאליסטי של המאה ה-19, ואז מעמידים אותם ברחוב לטובת תיירים כמוני.
הרשומה הזאת קשורה לקודמת, שעסקה בבוריס אנרפ, אבל גם אם לא קראתם את הקודמת אפשר בהחלט לקרוא ללא ההקשר.
הרשומה הזאת תיקח אתכם מהמוזאיקה של רוונה עד לאיאן פלמינג שהמציא את ג'יימס בונד.
אף פעם לא נמשכתי לנופים, ובגלל זה גם לא לציירי נופים. כשאומרים לי, היינו בטג'יקיסטן (אלסקה/רומניה/נורווגיה) וראינו נופים עוצרי נשימה, אני שמח שלא הייתי שם ולא הייתי חייב לעצור את הנשימה. אני אוהב את הנשימה שלי בלתי עצורה.
בשנים שבהן גדלתי כילד בארץ ישראל ואחר כך במדינת ישראל, האיור בספרי הילדים העבריים נשלט בעיקר על ידי נחום גוטמן.
יותר מכל מושג אחר באמנות הפלסטית, ה"ריאליזם" מקבל צורות שונות בארצות שונות ובתקופות שונות. לפעמים נדמה כי רק מתוך עצלות מחשבתית לא העניקו שמות שונים לכל מיני סוגים של "ריאליזם".
*וגם משהו על בנות הוורד האדום. כולם יודעים שבסרטים המצוירים הקלאסים היו מאיירים ואנימטורים וגם ציירים מיוחדים שציירו את הרקעים. גם באמנות, בציורי הרנסאנס למשל, היו ציירים שאת הרקע היו מפקידים בידי השוליות.
עירית אביר היא אדריכלית שעוסקת בפיסול. לאחרונה היא הוציאה ספר שבו היא מציגה חפצי יודאיקה ותשמישי קדושה שעיצבה באופן מקורי מאוד:
יש יוצרים או אמנים מעטים שמצליחים ללהטט בהצלחה בין עיצוב, קריקטורה איור וציור. או במילים אחרות בין "אמנות שימושית" (צירוף מילים שכבר מזמן לא בשימוש והוחלף על ידי מילים גבוהות יותר) לבין "אמנות".
אני לא רוצה וגם לא יודע מספיק כדי להקיף את דמותו הצבעונית של ג'ון רסקין, אחת הדמויות המעניינות ובעלות ההשפעה על האמנות, התרבות והחברה בעידן הוויקטוריאני.