אולגה שמאשקו – סוריאליזם פוגש פולקלור נאיבי
היא הייתה ממש מכורה לעולם האגדות הילדי, מצד שני היא הכניסה לספרי הילדים רבדים של סגנונות מודרניים מן האמנות הפלסטית.
היא הייתה ממש מכורה לעולם האגדות הילדי, מצד שני היא הכניסה לספרי הילדים רבדים של סגנונות מודרניים מן האמנות הפלסטית.
כתבה עם ריאיון איתי שפורסמה בעיתון ישראל היום על ספר הגלויות, כולל צדדים שלא נחשפו עד כה..
התפרסמה בעיקר בזכות היכולת הנפלאה שלה לרשום באופן מדויק וברור לא רק את הדמויות החשובות, אלא כל פרט ברקע, ובכך להביא באיורים שלה מידע על תקופה, מקום ואווירה.
"רק מבוגרים חושבים שהמוכר הוא לא מעניין". – מרגרט וייז בראון
המפגש בין אבנר לפרנסואה היה טבעי. לשניהם הייתה גישה דומה ליצירה החזותית. שניהם היו ציירים, פסלים, מאיירים ומעצבים גרפיים, ושניהם לא חיפשו את "מה שהקהל יאהב".
יש ערך מיוחד בלהאט את הקצב, לשהות במקום, לחוות אותו באמת; רישום מהתבוננות של החיים עצמם הוא גם חדר כושר נהדר ליד ולעין
דמיון היא מילה מוזרה, השורש שלה מתייחס למשהו ש"דומה", ואילו השימוש העממי שלה מתייחס בדרך כלל דווקא לדברים שלכאורה אינם דומים למשהו.
הפעם אני מציע למכירה עבודות מתקופות שונות ומסוגים שונים, גם מהתקופה שבה עסקתי באמנות וגם איורים מתוך ספרים ואיורים שנעשו במיוחד לבלוג.
על הנזיר השחור, איורים של דויל והרהורים על נורמליות ושפיות
הגעתי למסקנה שמעולם לא הייתה איזו המצאה טכנולוגית, חשובה ככל שתהיה, שאמנים רבים התאהבו בה, כמו הרכבת.