הדמויות האלגוריות של טניאל
במשך 50 שנה היה טניאל הקריקטוריסט הראשי של הפאנץ'. למעשה מעט מאוד מתוך 2300 האיורים שטניאל צייר במשך 50 השנים האלה היו על בסיס רעיונות שלו.
אות מן העבר – שלושה סופרים נשכחים
יש איזה קו בין התרפקות על העבר רק בגלל שהוא מתקשר אצלנו עם הגעגועים לילדות, לבין ניסיון להחזיר דברים טובים, שבאופן טבעי נשכחו או יצאו ממחזור התרבות.
רוקוול קנט הלא מוכר – מאייר הרפתקן
הוא היה צייר, איש פרסום, עורך, משורר, פוליטיקאי (לא כל כך מוצלח), תועמלן, מרצה, חוקר ארצות, אדריכל ומעצב בתים, מורה, חופר קברים, חוואי, מאייר, מגדל כלבים, טיפוגרף ומעצב גרפי, חותך עץ, יזם והרפתקן.
השרפה הגדולה בלונדון, כיצד הונצחה ואיך הושכח המנציח
כל ילד אנגלי מכיר את הפרטים על השרפה, שהתחילה במאפייה קטנה ברחוב פאדינג ליין וזכורה היום כאחת משתי הטראומות הגדולות של לונדון.
נשים וגברים – במשך השנים
מאחר שאיורים שלא נמצאים ליד טקסט, יש סכנה שיתייחסו אליהם כמו אל ציורים, בחרתי לצרף ליד כל איור איזה משפט שמישהו אמר
פושקין – דיוקן המשורר כאיש צעיר
ארבעת אלפים דיוקנאות של פושקין אפשר למצוא במוזיאון פושקין בסט. פטרבורג.
הכישלון הגדול שלי – אליס בארץ הפלאות שלא יצא לאור
השקעתי עבודה רבה ואפילו ענקית כדי להיות מקורי. אבל אז התברר מה שכבר ידעתי – שקשה מאוד להיות "מקורי" על דרך השלילה
על עוני והומור
כאן הוא הנמיך את רכיב ההומור, אבל עדיין, בעיקר בגלל הקו המיוחד שלו, יש באיורים שלו מספיק הומור שיצדיק את כותרת הפוסט הזה.
מה הפתגם שלך?
קשה לשבור הרגלים. הרבה יותר נוח להישען על מה שאחרים חושבים, על מה שחשבו לפנינו ועל מה שאנחנו רגילים להישען. שנאמר: אין לנו על מי להישען אלא על ההרגל.