שנות ה-60 וה-70, בציר טוב
היום, כשהיוצרים מודעים ל"מה הילדים אוהבים" או "מה ההורים קונים לילדים", נשארו רק יוצרים מעטים שהמידע הזה לא משפיע עליהם
היום, כשהיוצרים מודעים ל"מה הילדים אוהבים" או "מה ההורים קונים לילדים", נשארו רק יוצרים מעטים שהמידע הזה לא משפיע עליהם
בדרך כלל מדובר במה שמכנים "אתנחתות קומיות", ולמרות שאני לא בטוח שלקוראים יש בהכרח עניין או באיורים משעשעים, זאת הגישה שלי ברוב המקרים.
לפני ימים אחדים מת בארצות הברית אחד המאיירים הגדולים של התקופה, אורי שולביץ.
נפוליאון הראשון הכיר את ערך העיתונות לשלטון… "תזכרו להזכיר בידיעות על נצחונותינו רק אותי. רק אותי. אתם מבינים?"
שחור בעיניים עסק ביחסים בין חילונים לדתיים, או יותר נכון: איך חילונים רואים את הדתיים.
לא תמצאו כאן דעות בעד או נגד ספרי המשך, אבל מה זה בכלל ספרי המשך?