פבר132025סיפור אגדה שסופר לפני שנים. את האיורים הוספתי לה בימים אלה. את האגדה הזאת כתב יאיר גרבוז בשנות ה-90 של המאה הקודמת, והיא התפרסמה ב"דבר אחר". תודה ליאיר. מאת תומרתגים אגדותמיתולוגיהסאטירהסיפורת שיתוף Share on פייסבוקShare on פייסבוק Share on WhatsAppShare on WhatsApp Share on XShare on X Share on LinkedInShare on LinkedIn Post navigationהקודםפוסט קודם:העיתונות, הנפוליאונים והוצאת ראובן מסהבאלהודעה הבאה:"אר דקו" באיוררשומות קשורותפוזי סימנודס מאיירת את בלוק21/04/2026סטיבן ליקוק – שיעור בספרות17/04/2026הומור ישראלי באנגלית14/04/2026אולגה שמאשקו – סוריאליזם פוגש פולקלור נאיבי10/04/2026הציור היומי, שלפעמים הוא חידה06/04/2026עוד אמרות באידיש למי שמעוניין03/04/2026
סיפור משעשע וגם עצוב בו זמנית… ואגב, גם בסיפור הזה וגם במקורי אני מניח שכולם היו משתיקים את הילד כי היה ברור להם שהוא טיפש השב
הכל נשאר אותו דבר. ההבדלים זניחים- היום אין תכנית שקוראים לה מוקד, יש AI במקום קומון סנס , ובממשלה יש ליצנים מהקרקס. השב
אפילו נוכח ממשלת הדמים, שיש לנו כיום, אין השר (אברשה מריר?) הזה מעורר געגוע.
סיפור משעשע וגם עצוב בו זמנית…
ואגב, גם בסיפור הזה וגם במקורי אני מניח שכולם היו משתיקים את הילד כי היה ברור להם שהוא טיפש
הכל נשאר אותו דבר. ההבדלים זניחים- היום אין תכנית שקוראים לה מוקד, יש AI במקום קומון סנס , ובממשלה יש ליצנים מהקרקס.