פבר132025סיפור אגדה שסופר לפני שנים. את האיורים הוספתי לה בימים אלה. את האגדה הזאת כתב יאיר גרבוז בשנות ה-90 של המאה הקודמת, והיא התפרסמה ב"דבר אחר". תודה ליאיר. מאת תומרתגים אגדותמיתולוגיהסאטירהסיפורת שיתוף Share on פייסבוקShare on פייסבוק Share on WhatsAppShare on WhatsApp Share on XShare on X Share on LinkedInShare on LinkedIn Post navigationהקודםפוסט קודם:העיתונות, הנפוליאונים והוצאת ראובן מסהבאלהודעה הבאה:"אר דקו" באיוררשומות קשורותשירים ש"כולנו" אוהבים01/06/2026שניים מאיירים אווז אחד29/05/2026הולך עם גרבוז בלונדון25/05/2026הקריקטוריסט ששנא אמנים22/05/2026במה נמדד חבר?18/05/2026האיש שהמציא את פעמון האופניים15/05/2026
סיפור משעשע וגם עצוב בו זמנית… ואגב, גם בסיפור הזה וגם במקורי אני מניח שכולם היו משתיקים את הילד כי היה ברור להם שהוא טיפש השב
הכל נשאר אותו דבר. ההבדלים זניחים- היום אין תכנית שקוראים לה מוקד, יש AI במקום קומון סנס , ובממשלה יש ליצנים מהקרקס. השב
אפילו נוכח ממשלת הדמים, שיש לנו כיום, אין השר (אברשה מריר?) הזה מעורר געגוע.
סיפור משעשע וגם עצוב בו זמנית…
ואגב, גם בסיפור הזה וגם במקורי אני מניח שכולם היו משתיקים את הילד כי היה ברור להם שהוא טיפש
הכל נשאר אותו דבר. ההבדלים זניחים- היום אין תכנית שקוראים לה מוקד, יש AI במקום קומון סנס , ובממשלה יש ליצנים מהקרקס.