"שפיץ" הוא רבעון של איגוד הקריקטוריסטים.
אפשר להגיד שזה היה שיגעון של איש אחד, נסים חזקיהו (נוסקו).
אני מניח שהרבעון עדיין יוצא לאור, אבל הפעם אני רוצה להחזיר אתכם 30 שנה לאחור, לגיליון שנקרא שחור בעיניים, שעסק ביחסים בין חילונים לדתיים, אבל נכון יותר: איך החילונים רואים את הדתיים.
גם לפי השם אפשר לראות שמדובר בגליון חד צדדי.
הנה שמות המשתתפים:
והנה דבר המערכת שכתב וצייר נוסקו:
אני לא ממש בטוח, אבל נדמה לי שמכל המשתתפים רק שניים היו דתיים. מדובר באורי אורבך עליו השלום ושי צ'רקה יבדל לחיים ארוכים.
לכן אני מביא את השניים האלה בהתחלה:
והנה עשרים עבודות שבחרתי מתוך החוברת, ויסלחו לי כל אלה שלא בחרתי:
והאיור הבא נלקח מרשימה שכתב חיים באר ב"דבר השבוע", בה סיפר שמבין החרדים יש כאלה שקוראים להרצל "פרצל" שזה באידיש נוד (פרץ) קטן…
דני, הבנתי את טיעונך החשוב (ביקורת על רעיון או עמדה לעומת ביקורת אישית על אדם).
הנקודה היא שלא בטוח (או בטוח שלא) שהקוראים (והיוצרים) רואים את הדברים באותו אור כמוך. כלומר, הקוראים לא בהכרח מבדילים בין ביקורת רעיונית לביקורת אישית. והקיטוב והשנאה בחברתנו יוכיחו…. כמובן ללא פטירת הציבור החרדי מאחריותו לחלק מן התהליכים המתחוללים.
נקודה נוספת- וודאי שהיוצרים "פעלו מתוך כאבם ולא מתוך רצון סתם לתקוף". האם עובדה זו הופכת יצירה לא לגיטימית, ללגיטימית?
לפחות חלק מן היצירות משקפות סטריאוטיפים ודעות קדומות שאחיזתן במציאות אינה חזקה כל כך, שלא לדבר על שנאה ובוז ממש.
אני חייבת לציין שכחרדית, קשה וכואב לי מאוד לראות חלק מן הציורים הללו.
אני תוהה כמה מבין הציירים שציירו את הציורים זכו לפגוש אי פעם אדם חרדי בגודל טבעי, או שכמו רוב הציבור, הם הושפעו מן התקשורת ושוכנעו לחשוב שזו משקפת את המציאות המדוייקת.
הי רחל,
תודה על תגובתך!
אני בטוח שלאדם חרדי עשוי להיות קשה לראות את הקריקטורות האלה, בטח כשהן מקובצות ביחד.
אציין שהבאתי את הדברים בשם אומרם ואינני מזדהה עם כולם בהכרח, מלבד השניים שאני עשיתי, וגם איתם כבר לא בטוח, כי עבר זמן והלך הרוח משתנה כל הזמן. זה פורסם כאמור לפני 30 שנה.
אני רואה חשיבות להביא פרסומים בתחום האיור והקריקטורה מן העבר, במיוחד כאלה שלקחתי בהם חלק.
והדבר העיקרי: אני סבור שביקורת אישית כלפי אדם חרדי פרטי היא פסולה. הביקורת הראויה היא כלפי רעיון או תפיסה, כמו למשל כפייה דתית, וגם ביקורת ראויה היא לא בהכרח מוצדקת. אני מרגיש שהיצירות שכאן מדברות על עניינים עקרוניים, אבל אולי זה לפעמים מבלבל. כמו כן אני סבור שהיוצרים שמוצגים כאן דיברו גם הם על פי רוב מתוך כאבם ולא מתוך רצון סתם לתקוף.
בברכה,
דני
גיליון מקסים ולמרב הצער עדיין אקטואלי
זה היה נחמד מאד, וכלום לא השתנה, מסתבר.
יהיה יופי אם תביא מידי פעם עוד כאלה שתבחר מתוך הרבעון .