אולגה שמאשקו – סוריאליזם פוגש פולקלור נאיבי
היא הייתה ממש מכורה לעולם האגדות הילדי, מצד שני היא הכניסה לספרי הילדים רבדים של סגנונות מודרניים מן האמנות הפלסטית.
היא הייתה ממש מכורה לעולם האגדות הילדי, מצד שני היא הכניסה לספרי הילדים רבדים של סגנונות מודרניים מן האמנות הפלסטית.
"רק מבוגרים חושבים שהמוכר הוא לא מעניין". – מרגרט וייז בראון
…ובאמצעות תשומת הלב שהיא מעניקה למה שמכונה "הדברים הקטנים", מתמלאים דפי הספר בצבעים, עד שבסופו כמובן הצבע שולט.
הספר הזה היה הצלחה עצומה, ואני מניח שהוא חיזק את מדינת מיין כאתר תיירות, ואף הביא לקביעתו של "יום ברברה קוני".
שתי דמויות שלא היה סיכוי שייפגשו במציאות, אבל משהו בעבודות שלהן גורם לי לחבר ביניהן.
"לְפֶתַע פִּתְאֹם נִשְׁמְעוּ שְׁרִיקוֹת עַזּוֹת, חֲטוּפוֹת, מֵאוֹתָן הַמַּרְעִידוֹת אֶת הָאֲוִיר. הַשּוֹדֵד הִזְדַּקֵּף, כְּאִלּוּ חִכָּה לָהֶן כָּל הַזְּמָן…"
על ג'רלד סקארף וג'יין אשר והיצירה המשותפת שלהם, וכיצד אלוף המגזימים מיישר את עצמו עבור הוצאות לאור
הדרך שבה משתמש רון בארט בקווים מעניקה לאיורים שלו אופי מיוחד שנוצר מהחיבור של הדמיון ומהדיוק והסדר שבו המסר מועבר בקווים.
אם היה אפשר לבדוק איפה יש יותר זנבות, על בעלי החיים או בתוך ספרי ילדים, יש סיכוי שהספרים ינצחו.