אולגה שמאשקו – סוריאליזם פוגש פולקלור נאיבי
היא הייתה ממש מכורה לעולם האגדות הילדי, מצד שני היא הכניסה לספרי הילדים רבדים של סגנונות מודרניים מן האמנות הפלסטית.
כולם אוהבים את הירח
"רק מבוגרים חושבים שהמוכר הוא לא מעניין". – מרגרט וייז בראון
העיר ליד הים והצבע שמשתלט
…ובאמצעות תשומת הלב שהיא מעניקה למה שמכונה "הדברים הקטנים", מתמלאים דפי הספר בצבעים, עד שבסופו כמובן הצבע שולט.
המאיירת ברברה קוני והעלמה רמפיוס
הספר הזה היה הצלחה עצומה, ואני מניח שהוא חיזק את מדינת מיין כאתר תיירות, ואף הביא לקביעתו של "יום ברברה קוני".
שתי מאיירות – אחת מקיבוץ, אחת מאוסטרליה
שתי דמויות שלא היה סיכוי שייפגשו במציאות, אבל משהו בעבודות שלהן גורם לי לחבר ביניהן.
תעלומת הארגזים וביאור לציור
"לְפֶתַע פִּתְאֹם נִשְׁמְעוּ שְׁרִיקוֹת עַזּוֹת, חֲטוּפוֹת, מֵאוֹתָן הַמַּרְעִידוֹת אֶת הָאֲוִיר. הַשּוֹדֵד הִזְדַּקֵּף, כְּאִלּוּ חִכָּה לָהֶן כָּל הַזְּמָן…"
כשקריקטוריסט פראי מצייר לילדים
על ג'רלד סקארף וג'יין אשר והיצירה המשותפת שלהם, וכיצד אלוף המגזימים מיישר את עצמו עבור הוצאות לאור
אוכל מהשמיים והאם כדאי להלביש חיות
הדרך שבה משתמש רון בארט בקווים מעניקה לאיורים שלו אופי מיוחד שנוצר מהחיבור של הדמיון ומהדיוק והסדר שבו המסר מועבר בקווים.
ים באיור – שירת הים
לפעמים כדי לצייר ים לא צריך לדעת לצייר ים
למה צריכים סופרי הילדים זנב?
אם היה אפשר לבדוק איפה יש יותר זנבות, על בעלי החיים או בתוך ספרי ילדים, יש סיכוי שהספרים ינצחו.