חיות הגן של אפרים קישון
נוכחתי שמבחינת מי שכותבים ספרים לילדים, לחיות יש תפקיד ברור: ללמד את הילדים איך לא להתבייש, וגם איך לא להתבייש מזה שהם מתביישים.
נוכחתי שמבחינת מי שכותבים ספרים לילדים, לחיות יש תפקיד ברור: ללמד את הילדים איך לא להתבייש, וגם איך לא להתבייש מזה שהם מתביישים.
ברוסיה הוא נחשב לאבי ספרות הפעוטות, אם תרצו – ה"לוין קיפניס" שלהם. מאחר שהוא היה יהודי, ואפילו קצת ציוני, יש המון תרגומים של עבודותיו לעברית.
מה שמבדיל את הסנאי מסתם עכבר זה הזנב. מי שאוהב לצייר זנבות, ימצא עניין רב באיור סנאים.
קשה שלא להיות מופתע מכך שהאיש שכתב את דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד, הוא גם זה שכתב את אחד מספרי הפעוטות באנגלית הידועים ביותר בעולם.
אחרי 67 שנים שאני מאייר, אני יכול לקבוע כלל: כל איור שנעשה אחרי דיון ביני לבין המזמינים יהיה פחות טוב מהאיור המקורי, שלא הגיע אחרי שיחות ודיונים.
הפרק השני, שבו אני ממשיך לסקור את 25 הספרים שאפרים סידון כתב ואני איירתי
אם עד אז עוד לא הייתי בטוח שהכישרון הנפלא שאפרים חונן בו נועד ממש לאוזניים שלי, הרי שהספר הזה הוכיח את זה סופית.
כשאני מצייר פנים של ילד, אני נזהר בכל קו, ואילו בפרצוף של אדם זקן כל קו שיוצא, אפילו במקרה, נחשב לעוד איזה קמט.
מהרגע שהכרתי את העבודות של סימונט הרגשתי קרבה מיוחדת למאייר הזה, שמתרחק מהליטוש והמתיקות שמאפיינים מאיירים אמריקאים.
מדי פעם אני עובר על ארון הספרים שבו נמצאים 500 הספרים שאיירתי, ואני בוחר כמה לספר עליהם. פוסט שלישי בסדרה