מציירים חיות – אווז ואייל
גם מי שאינו מאייר מתבלבל תמיד בין צבי לאייָל, אבל הוא לא צריך לצייר את הבלבול שלו
גם מי שאינו מאייר מתבלבל תמיד בין צבי לאייָל, אבל הוא לא צריך לצייר את הבלבול שלו
גם חובב כמוני מבין שמדובר באופן די ברור בבריחה מהעולם האנושי והעדפה של חברת בעלי החיים על פני חברת בני האדם.
גיליתי שלמרות שאני מגדיר את עצמי מאייר של בני אדם, איירתי במהלך השנים כמויות עצומות של חיות.
מאיה בתי האהובה חגגה השבוע 30 שנה. לטובת האירוע הזה אני מביא כאן את אחד הספרים שכתבתי וציירתי לה
בגלל הייחוד של הפיל – עגלגלותו והחדק הארוך – זהו בעל החיים המסוגנן ביותר, ואולי אפילו האהוב ביותר, על ידי מאיירים ומעצבים.
פוטר אהבה להלביש את היצורים שלה, לפחות באופן חלקי, מה שמקטין קצת את הדימוי החזירי. החזירים של ברוק, לעומת אלה של פוטר, הם חזירים ממש.
ויש שיגידו שהשאלה היא לא "למה פוטר לא הצליחה בארץ?" אלא "למה היא כל כך מצליחה עד היום באנגליה?"
הגישה הקבועה שלי הייתה לתת ביטוי משעשע לנושאים שהם לא בהכרח משעשעים
אילו לבעלי חיים היה משרד יחסי ציבור, או פרסומאי שיעשה להם פרסומות, אולי היו החיים של בעלי החיים טובים יותר או לפחות רעים פחות. הבעיה היא שבזמן הבריאה, לא הקימו לבעלי החיים משרד הסברה.
גם ה"דמוקרטיה", שעדיין יש מי שמעדיף אותה בחיים, לא עושה טוב לאמנות.