החזירים של פוטר והחזירים של ברוק

לפני שבוע כתבתי כאן על הסופרת והמאיירת ביאטריקס פוטר. זהו פוסט המשך.

כזכור פוטר הייתה ילדה חולנית, שבניגוד לאחיה לא הייתה ראויה ללימודים בבית ספר מסודר. אבל ההורים שלה היו הורים אוהבים ומשקיעים, שלקחו אותה למוזיאונים וגלריות והכירו לה כמה מהאמנים הידועים של התקופה.

במשך 17 שנים ניהלה ביאטריקס יומן, שאותו כתבה בכתב סתרים. היא התחילה לכתוב אותו כשהיתה בת 14 וכללה בו כל מיני אירועים מחייה.

פעם כשביקרה בתערוכה ברויאל אקדמי, ראתה שם את ג'ון רסקין, כהן האמנות הנערץ, והנה מה שכתבה עליו:

הוא היה אחד מהדמויות הכי מגוחכות שראיתי אי פעם. הוא חבש כובע ישן ומרופט, עניבה שלא היה לה סוף ומעיל עתיק מכופתר עד הצוואר. הוא היה קצת גיבן ולא כל כך נקי. הוא נעל מגפיים גבוהים ומכנס אחד היה תקוע ברישול במגף. כשקלט את זה, הוא נעמד באמצע האולם על רגל אחת בניסיון לסדר את זה, אבל אז המכנס השני הופשל ונראה גרוע יותר מהראשון…

היומן הזה התגלה רק אחרי מותה, ורק בשנת 1958, שש שנים לאחר שנמצא, הוא פוענח…

ברשומה הקודמת סיפרתי שהספר הראשון שלה, פיטר רביט, נדחה על ידי כמה מו"לים, ובסוף הוצאת וורן החליטה להוציא אותו אחרי שביאטריקס עצמה הדפיסה על חשבונה מהדורה צנועה בכתב יד.

הוצאת וורן, שהתלבטה אם להוציא אותו, התייעצה עם המאייר לאונרד לסלי ברוק, שהיה אז מאייר פורה ומצליח, והיה יועץ של ההוצאה.

וכאן הוא בדיוקן עצמי עם חזיר, כמובן:

אוהביה של ביאטריקס פוטר חבים חוב גדול לברוק, שבזכותו היא מוכרת היום. יש כמובן משהו אירוני בכך שהיום רבים ממי שמתעניינים באיור, מכירים את ברוק דווקא בזכות זה שהוא גילה כביכול את ביאטריקס פוטר.

ברוק, שהיה מבוגר מפוטר בארבע שנים, התחיל את דרכו המקצועית כצייר פורטרטים ונופים בצבעי מים.

אבל ב-1891, כשהיה בן 29, הוא נשכר להחליף את וולטר קריין כמאייר ספרי ילדים.

כמו רבים מעמיתיו התחיל ברוק די מהר גם לכתוב ספרי ילדים, ושלושת הספרים שכתב ואייר על ג'וני קרוֹ העורב זכו להצלחה עצומה גם באנגליה, ובעיקר בארצות הברית.

לא בדקתי היטב אבל נדמה לי שספרים של ברוק לא תורגמו לעברית; ואם כן הם נשארו כמו של עמיתתו פוטר, בשוליים.

מעניין למה, אבל בארץ אין אוהבים סיפורים לילדים על חזירים, ובוודאי מהימים שנהגו לצייר חזירים כמו חזירים, היום כבר אפשר לקבל ספר כמו אוליביה:

שהקשר בינה לבין מי שמגדלים במזרע כמעט לא קיים.

סיפרתי כבר בעבר שפעם הראו בטלוויזיה הלימודית סרטון אנימציה על שלושת החזירונים. רק שבטקסט היה כתוב שלושת החתולים.

בשנת 1913, כשחייה של פוטר השתנו בעקבות נישואיה לווילי הייליס ועברו עוד תהפוכות, היא הוציאה את הספר הזה:

כדרכה, גם הסיפור הזה היה קשור במידה מסוימת למציאות, וההשראה באה לה מחזיר שחור שהיא רכשה. מכיוון שמנהל החווה סירב לגדל חזיר שחור – היו להם אמונות טפלות מעניינות, למגדלי החזירים של אז – היא גידלה אותו כחיית מחמד.

הנטייה שלה שלא לדבוק באנטומיה הזואולוגית (למרות שהייתה מושפעת מרוח הפרה-רפאליטים) גרמה לכך שבשונה מברוק, החזירים שלה קצת פחות חזיריים:

ומכיוון שהיא השאירה בעזבונה רישומים רבים בשחור-לבן, אני מרשה לעצמי לנחש שארנסט שפארד, שהיה צעיר ממנה ב-13 שנה, למד אותם היטב, ומי שמתעמק באיורים שלו לפו הדוב ולהרוח בערבי הנחל יראה את כתב ידה של פוטר באיורים האלה:

החזירים של ברוק, לעומת אלה של פוטר, הם חזירים ממש. הגרסה שלו לשלושת החזירונים, שזכתה לתהילה גדולה (בעיקר באמריקה) היא יוצאת דופן ושונה מאלפי האיורים שנעשו לסיפור הזה.

תראו איך נראה החזירון שרואה מבעד לחלון את הזאב הנורא. לי לא נראה שמי שמפחד פה זה דווקא החזירון:

פוטר אהבה להלביש את היצורים שלה, לפחות באופן חלקי, מה שמקטין קצת את הדימוי החזירי.

ברוק בדרך כלל משאיר אותם בעירום:

ורק במקרים שבהם הוא רוצה להדגיש איזו תכונה, כמו גאווה חזירית, הוא מלביש אותם:

או שם עליהם מפית כשהם אוכלים כמו בני אדם:

החזירונים של פוטר נראים יותר כמו הארנבונים שלה:

ולסיום אני ממליץ לכם להסתכל על הגרסה מקורית מאוד הזאת לשלושת החזירונים של ליין סמית.