"אאוטסיידרים" מציירים חיות

ברשומה ציירים שמושפעים מציורי ילדים כתבתי כמה הרהורים שעלו לי על מה שנקרא Outsiders.

יאיר גרבוז שלח לי תגובה לרשומה, ואני מביא אותה כאן ברשותו:

בכל רשימה שלך יש מסר גלוי ובהיר לקוראים שהם כלבבך ויש גם מסר סמוי ועקיף ומעודן לקוראים שמבינים אותך רק לשם הצדקת חוסר ההבנה שלהם. אתה עושה להם דה-מיסטיפיקציה והם עושים לעצמם ולנושאים שאתה מעלה אידיאליזציה. במיוחד בולט הדבר בעניין ציורים המושפעים מציורי ילדים ומכל סוגי קוצר היד ותקלות נפשיות לרבות נידחות, זקנה ותשישות הנפש. מי שקורא כהלכה יבין שהכישרון והעולם הפנימי העשיר והיצר החזק להתבטא בכוחם להתגבר על כל מכשול טכני. מי שקורא למען בורותו יחשוב במושגים של: אמץ ילד! חבק זקן! הערץ צייר שחור! ותבין באמנות וגם בפסיכולוגיה וגם בריפוי. יוצא לפיכך שבקרב אוכלוסייה מסוימת לא לדעת לצייר זה בעצם סוג של טכניקה שאפשר ללמוד אותה. פעם מישהו אמר לי: אני מצייר בסגנון פרימיטיבי. עניתי לו: אני אוהב ללכת בסגנון צליעה. יש אנשים שחושבים שטכניקה טובה היא הבסיס לעיקר. אבל אין דבר כזה טכניקה טובה, אלא אם היא משרתת יצירה טובה. לרמברנדט הייתה טכניקה טובה. גם לוואן גוך הייתה טכניקה טובה. אם נחליף ביניהם את הטכניקות נקבל שני ציירים גרועים שהטכניקה שהשתמשו בה לא מתאימה לעולמם הרוחני. הציירים שמושפעים מציורי ילדים ועושים זאת בהצלחה הם אלה שעולם הדימויים שלהם דורש היעדר שליטה, דורש מהירות, דורש יד נטולת עבר. בקיצור מותר בהחלט להיות מושפע מציורי ילדים וכדאי מה שפחות להיות מושפעים מציירים שמושפעים מציורי ילדים. הילדים עצמם אגב מושפעים מאוד מציורי מבוגרים, אלא שהם מושפעים למזלם ללא הצלחה יתירה. בכלל מחולשות אפשר ליצור דברים מופלאים, אלא שרוב האנשים יוצרים מחולשות, פשוט חולשות נוספות.

אחד הנושאים האהובים על סוג היוצרים הזה הוא ציורים של בעלי חיים. אני מדגיש תמיד שאני חלש בפירושים על רקע פסיכולוגי, אבל גם חובב כמוני מבין שמדובר באופן די ברור בבריחה מהעולם האנושי, וזה שה"אאוטסיידרים" מעדיפים את חברת בעלי החיים על חברתם של בני האדם.

אז במסגרת סדרת הרשומות על בעלי חיים אציג כאן כמה יוצרים שלא שייכים לזרם המרכזי של האמנות ואיך הם מציירים חיות.

רוב היוצרים שאציג כאן הם מה שנקרא "עכשוויים".

הערה: חלק מהיוצרים, בעיקר היפנים, הם כבר לא "אאוטסיידרים" אלא אמנים בעלי מודעות, אמנים מקצועיים שהוכשרו באקדמיות ומושפעים מהאמנות האאוטסיידרית.

הראשון שאציג הוא האנס קרוסי:

הוא חי בין השנים 1995-1920.

קרוסי הוא אמן שוויצרי, שנחשב לנציג חשוב של מה שמכונה ART BRUT. הוא היה בעברו חקלאי ואין פלא שהוא הרבה לצייר פרות. היה לו דוכן פרחים בציריך ושם הוא מכר גם את הציורים שלו. הנה כמה:

האמנית הבאה היא מלינדה ק. הול:

הול נולדה בשיקגו ב-1950. היא מושפעת מאוד מסגנונם של האמנים טריילור וג'ימי לי סודת.

הנה שישה ציורים שלה:

יאן קיסיק (Jan Kissick), אף הוא אמריקאי, הוא נציג מובהק של הזרם האאוטסיידרי שמרבה לצייר חיות בסגנון ילדי. הנה כמה מהן:

ריק בארטו הוא אמן אמריקאי ממוצא אינדיאני.

הוא חי בין השנים 2016- 1946. כמו רבים מהאאוטסיידרים הוא גם עסק במוזיקה.

הוא שייך למי שלא למדו באופן מסודר.

יש אמנים שמשלבים סימן היכר קבוע בחיות שלהם, כמו האמן הזה הרווה מורי, יליד 1961, שסימן ההיכר שלו הוא העיניים העגולות:

אצל מאט סיסו סימן ההיכר הוא השיניים.

סיסו איבד את ידו כשהיה ילד, כשמדחף של מטוס פגע בו. לדבריו הציור עזר לו להשתקם.

הוא מצייר בצבעים עזים ומבליט את השיניים:

השיניים האופייניות קיימות בציורים שלו גם אצל בני אדם:

צייר חיות מעניין שנמצא על הגבול בין הצייר המקובל וה"אאוטסיידרי" הוא הנורווגי פר רוזנברג, יליד 1947. הוא מצייר בעיקר חיות ומקפיד מאוד על הצבעוניות ועל דרך הנחת הכתמים שהיא כמעט על גבול המופשט.