תור הזהב של הקריקטורה הצרפתית, ובעיקר על שאבאל
בשנות ה-50 פעלה בצרפת קבוצה נבחרת של קריקטוריסטים שהיו מושפעים מיוצרים אמריקאים כמו סטיינברג ואדמס. הם ידעו לספר סיפור באמצעים חזותיים ורובם לא השתמשו במילים
עדליאדות בתל אביב – המוצגים שלא צעדו
לעשות עבודה יצירתית מול פקידים בארץ, ובעיקר מול פקידי עירייה, פירושו של דבר שאתה מצייר את מה שהם הפקידים היו יכולים ורוצים לעשות טוב יותר אם לא היו עסוקים בדברים חשובים יותר.
אנגליה בעיניהם של זרים
את מה שלמדתי על ערים, ארצות ועמים, למדתי ממי שהיו זרים במקומות האלה, שכן זר יש לו נקודת השוואה. כאן תמצאו טקסטים שנכתבו על הבריטים, ובעיקר על האנגלים, מתוך ארבעה ספרים, כולם מנקודת מבטם של זרים.
באידיש זה מצלצל פחות גס
"כל אחד יודע אידיש יותר ממה שהוא מוכן להודות." קפקא
מי מפחד מקריקט?
הקריקט הומצא כדי שהאנגלים, שהם אנשים חסרי רוחניות, יהיה להם מושג מסוים מה זה נצח.
שלושה ספרי מסעות
הספרות המודרנית התגבשה מכמה ז'אנרים, שהחשוב שבהם היה ספרי מסעות. אבל גם הז'אנרים האחרים – היומנים והמכתבים – היו לפעמים קשורים למסעות.
ההורוסקופ והבדיחה היהודית
פעם מישהו ניסה להסביר לי מה ההבדל בין אמונה לאמונה טפלה. שכחתי את ההסבר אבל לפחות דבר אחד משותף יש ביניהן
מדע ההיפוכונדריה על פי ריקארד פוקס
ריקארד סיפר לי שגם השוודים החסונים נהנים מאוד להתעורר בבוקר ולחשוב שהם חולים סופניים.
לצייר עבור לואיס קרול – טניאל ופרניס
האיש המוזר הזה, האיש הגבוה והמגמגם שזכה לשם עולם עם צל של חשד בפדופיליה, די התאכזר לשני המאיירים שלו
מותר לצחוק על ההיסטוריה?
למרות שעל התנ"ך נעשו סאטירות פה ושם, אני לא מעלה בזיכרוני ספר קריקטורות או סאטירה כתובה שמטפלים בהיסטוריה של עם ישראל.