הפנים הרבות של ארנסט שפארד
שפארד עצמו הסביר שהסיבה העיקרית שרבים מהדברים שעשה נשכחו, זה בגלל "הדוב הטיפשי הזה", וכוונתו כמובן לפו הדוב, שהביא לו אמנם פרסום רב, אבל השכיח עשייה ענקית שלו.
הרומן של גרהם גרין ודורותי גלובר
האהבה המשותפת שלהם לספרות בלשית הולידה פרויקט שלא היה דומה לו – סיפור שמתחיל בראש הממשלה לפיד
הספרים שלא כתבתי – יום הולדת לאלה
היום הוא יום הולדתה של אלה לשם, חברתי. המתנה שהכנתי לה הייתה ספרון קטן שבו ריכזתי את 12 ספרי הילדים שלא כתבתי.
גנב השירים
"תושבי המדינה, גברים ונשים,
הגיעו אתמול שירים חדשים.
מי שרוצה ללמוד את המנגינה ואת הפזמון,
מתבקש לפנות אל שר הארמון."
הדרקון הסרבן ועוד דרקונים
למה אוהבים לכתוב על דרקונים ולאייר אותם, ומיהם המאיירים שהעזו להתחרות בארנסט שפארד?
מציירים חיות – זיקית
ואיך אפשר בלי זיקית שלא מצליחה להחליף צבעים? – אל תגידו לי שבדיוק התכוונתם לכתוב ספר כזה.
המוזיקאים מהעיר ברמן
זהו סיפורן של ארבע חיות משק זקנות, שאחרי שנים שהן תרמו תרומות חשובות לבעלי הבתים שלהן, היחס אליהן הופך להיות מחפיר והן אפילו מועמדות לחיסול.
העולם בשחור ולבן
ספרי ילדים בשחור-לבן. כאשר הייתי ילד ורוב הסרטים היו בשחור-לבן, למעשה גם העולם שמסביבנו היה די שחור-לבן..
הרהורים על דמיון ומכשפות
מה הייתה התשובה אם הייתם שואלים אותי "מה קשה יותר לאייר, מכשפה בעלת שישה זנבות רוכבת מסביב לכוכב דמיוני על מטאטא שעשוי מרגל של פיל, או בנקאי בלגי?"
השחור של בנטלי
הוא תמיד העדיף להיקרא סופר ועיתונאי, אבל בעיניי הוא היה ויהיה מגדולי המאיירים/קריקטוריסטים