איך מציירים טיפשות
השאלה "איך מציירים טיפשות?" היא רלוונטית היום יותר מתמיד. אבל בספרי הילדים מדובר בטיפשות נטו ולא בטיפשות פלוס רוע ושחיתות
פתור בלא כלום – אפשר?
אז מי שאוהב פסיכולוגיה בשקל ואירוניה פשטנית ישמח לשמוע כמה פרטים על הקריירה המקצועית שלי, שבצמתים שלה יש חידות רבות.
צפוף בבית. או: להוציא את העז
הרעיון לפוסט עלה לי כשהגעתי עם אפרים סידון למפגש עם ילדים בבית ספר, שם קיבלנו איורים שהילדים הכינו לעטיפת הספר הזה
תודה לעיתונאים
ברשומה הזאת אני רוצה להזכיר ולזכור מתוך שפע הכותבים שאיירתי להם, 15 עיתונאים ועיתונאיות
מתמרה דרו ועד פוזי סימונדס, דרך צ'סטרבלוק
בגלל הקשר של פוזי סימונדס לאחד מגדולי כותבי הנונסנס, הילרי בלוק, החלטתי להעלות שוב רשומה נשכחת ולהוסיף עליה תוספות
דיאגרמה בראי ההומור ולהפך
הנונסנס, בעיקר זה הבריטי, בנוי בעיקר על שני קצוות, מצד אחד טיפול מדעי ואקדמי במשהו מופרך, והצד שני הוא היפוכו של הראשון.
בוריס החוואי ו-22 היתומים
מי שמכיר את העניין הרב שאני מגלה במאיירים שמשנים טכניקה וסגנון, ועוסקים במה שאני מכנה "מעבדה", לא יופתע לדעת שפיליפ הופמן אהוב עליי במיוחד.
על סאטירה ודבר אחר
ההומור הוא קודם כל אלטרנטיבה. הגרעין של כל הומור הוא קודם כל מתן "פתרון" נוסף, אפשרות נוספת, זווית ראייה אחרת, יציאה ממסגרת מקובלת…
נוסעים מספרים וטבעת המאהרג'ה
התאהבתי בו גם בזכות האיורים המצוינים בשחור-לבן של צבר, אבל גם בגלל השפע העצום של הפרטים שהביא לנו על הודו.