מדי פעם אני מעלה כאן בבלוג איורים שעשיתי בעבר בעיתונות, בעיקר החל מסוף שנות ה-60 ועד תחילת שנות ה-90, שנים שבהם איירתי המון איורים בעיתונים.
עד שנת 1976 החתימות על האיור היו קרמן/קרמן, דהיינו הסטודיו של אריק קרמן בן דודי ושלי, ומרגע שהסטודיו התפרק החתימה היא:
במשך השנים האלה הייתי שותף מלווה לכמה טורים בעיתונות, בעיקר של רות בונדי ושל חיים באר ב"דבר השבוע", של אהרן בכר ושל אדם ברוך ב"ידיעות אחרונות". יותר מאוחר איירתי גם את הטור של יאיר ניצני ב"ישראל היום".
ברשומה הזאת אני רוצה להזכיר ולזכור מתוך שפע הכותבים שאיירתי להם, 15 עיתונאים ועיתונאיות, ולכתוב כמה מילים על כל אחד מהם. חלקם פעילים עד היום, ויש מהם שהלכו לעולמם.
יש מהם שהכרתי, ויש כאלה שהעורך שידך בינינו ומעולם לא נפגשנו.
לכולם אני מודה על ההזדמנות שהייתה לי לתת ביטוי חזותי למילים שכתבו.
מדי פעם הייתי מקבל שיחת טלפון מהעיתונאי, גם מאלה שלא הכרתי, לאחר שהרשימה והאיור התפרסמו והייתי מקבל תגובות שלצערי מעולם לא תיעדתי.
*
נחום ברנע
צילום: עידו קינן
מכל העיתונאים שאני מזכיר ברשימה, היחיד שהוא עדיין פעיל מאוד הוא נחום ברנע.
את נחום הכרתי כשהגיע לדבר ולדבר השבוע כעיתונאי. עד אז חשבתי שאני אלוף הארץ או לפחות אלוף דבר בקפיצה מהמקום, ואז הגיע נחום עם הרגליים הארוכות וניצח אותי.
כן, בין השאר היינו מתחרים בקפיצה במסדרונות של עיתון הפועלים.
לימים שיתפתי עם נחום פעולה כשהקים את "כותרת ראשית" ואני הייתי המעצב הראשון שלו. עד היום אני בקשר מסוים עם נחום ותמי אשתו, ומקפיד לקרוא את הרשימות שלו בימי שישי בידיעות אחרונות.
*
עִדית זרטל
צילום: אתר הוצאת עם עובד
את עדית הכרתי כשהייתה עיתונאית צעירה ב"במחנה נח"ל" ואז התהדקה הידידות שלנו כשהגיעה לדבר ודבר השבוע. עדית היא פרופסורית להיסטוריה, אישה חכמה ומעניינת, ואנחנו בקשר עד היום.
*
תמר מרוז
צילום: MIX, עיתון הארץ
תמר מרוז (2019-1933) הייתה עיתונאית פעילה ומוערכת ב"הארץ" בין השנים 1990-1967. היא הייתה גם שליחה של הסוכנות בצפון אמריקה. מעולם לא פגשתי אותה, אבל אהבתי מאוד את הרשימות שלה.
האיור הזה הוא לרשימה על ילדים שמתמכרים לתרופות ולסמים:
האיור הזה הוא כמובן מהארץ, לפי החתימה "אריה דן" – בהארץ ביקשו מאריק וממני שלא נחתום קרמן/קרמן, כיוון שאיורים שלנו הופיעו גם בידיעות וגם בדבר, המתחרים. אז חתמנו בשמות הפרטיים שלנו.
*
ברוך נאדל
צילום: עיתון הארץ
ברוך נאדל (2014-1926) היה עיתונאי, סופר וסופר לילדים. איירתי לו גם ספר ילדים:
נאדל נולד בתל אביב. בבגרותו היה פעיל בלח"י, ואפילו נעצר כחשוד ברצח ברנדוט.
בתקופה מסוימת בחייו היה לו משרד פרסום, ויצא לי לשתף פעולה עם המשרד שלו.
בשנות ה-70 ניסה נאדל להיות המקביל של ראלף ניידר בישראל. ניידר עסק בצרכנות ועוולות ממסדיות, ונאדל כתב טור קבוע בנושא בידיעות אחרונות.
הייתה בינינו ידידות מסוימת, אבל בעיניי ובעיני רבים ברוך היה "איש מסתורין". בשנת 1981 הוא עזב את הארץ עם אילנה אשתו ועבר לניו יורק, וכמעט לא היה בקשר עם ישראל. ב-1993 הגיע פעם אחת לארץ כדי לקדם את ספרו לחצות את הפירינאים עם סוזן. ניסיתי לפגוש אותו אז ולא הצלחתי.
נראה לי שיום אחד יגלה מישהו את הדמות המעניינת של ברוך ויכתוב עליו ספר או תסריט.
לרשימות של ברוך איירתי איורים רבים, הנה שלושה מהם:
*
אהרן שמיר
אני זוכר היטב את אהרן שמיר, אבל מי שיחפש עליו פרטים ברשת יתאכזב. בעבר הוא היה עורך של שבועון "לאשה", אחר כך עבר לערוך את המוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות. זה היה ממש בתקופה שיהודה אטלס, שהיה אז סגנו, הביא אותי לעיתון כמאייר.
כשעזב שמיר את העריכה, ונסע לניו יורק כשליח ידיעות, יהודה אטלס קיבל את תפקיד העורך.
שמיר היה שולח כתבות, מעין מכתבים מניו יורק, ואני איירתי את רובן. הנה איור לרשימה שכתב כששב לארץ:
*
לאה אתגר
היום לאה אתגר היא סופרת ומתגוררת בזכרון יעקב.
צילום: לאה אתגר
לאה אתגר, ילידת ירושלים 1945, למדה באוניברסיטה העברית ובברקלי בקליפורניה.
משנת 1982 הייתה עיתונאית בידיעות אחרונות, ושם הייתי מאייר מדי פעם את הרשימות שלה.
לאה עסקה בעיקר בתיעוד החברה וסגנון החיים בארץ. מעולם לא פגשתי אותה.
בנה הוא כתב הטלוויזיה חיים אתגר.
*
סילבי קשת
צילום: דף הפייסבוק של סילבי קשת
אני לא זוכר מתי פגשתי את סילבי קשת, אבל כאשר פרסמה את המדור שלה חץ מסילבי קשת הייתי קורא נאמן שלה, וכאשר ביקשו ממני לאייר כמה מהרשימות במדור, הייתי ממש מאושר. כקורא אני זוכר עוד את "מכתבים לרותי", שסילבי כתבה ב"העולם הזה", ואני עדיין עוקב אחרי האישה המיוחדת הזאת ברשת, בעיקר בפייסבוק.
למי שלא זוכר, בשנת 2017 טענה סילבי קשת כי בשנת 1963 ניסה יוסף (טומי) לפיד לאנוס אותה בלונדון.
הנה אחד האיורים שעשיתי לה:
*
אלי תבור
צילום: איגוד התסריטאים
ממרום גילו יכול אלי תבור, שנולד ב-1934, להיות גאה בפעילות הענפה שלו. בין השאר היה עורך "העולם הזה", חבר בצוות השעשועון "זה הסוד שלי" וכתב תסריטים לסרטים רבים ומצליחים, בין השאר: כל ממזר מלך, צ'רלי וחצי, חגיגה בסנוקר, אסקימו לימון, אלכס חולה אהבה ורבים אחרים.
אני לא מכיר אותו אישית ואיירתי כמה רשימות שלו כשכתב בידיעות אחרונות בין השנים 1987-1985. למשל לרשימה הזאת, אחת מסדרת הרשימות שכתב על זיכרונותיו של אשר ידלין מהכלא:
*
יצחק בן-נר
צילום: יצחק בן-נר
יצחק (איציק) בן-נר הוא חבר קרוב והיה שותפי להקמת המוסף הסאטירי דבר אחר. הוא גם זה שנתן את השם "דבר אחר". אנחנו גם שותפים עם שאר העורכים לפרס סוקולוב שהוענק לדבר אחר. אני מניח שהרשימה הזאת של איציק, שלה איירתי את האיור הבא, התפרסמה בדבר השבוע, אבל אולי זה היה בידיעות אחרונות:
בכל מקרה, זאת הייתה כתבה על ילדים עם צרכים מיוחדים, שאז עוד קראו להם "מפגרים".
איציק הוא סופר נפלא. ולהזכיר לכם, אלה הם כמה מתוך שפע הספרים שכתב: האיש משם, שקיעה כפרית, ארץ רחוקה, אחרי הגשם, פרוטוקול, מלאכים באים, תעתועון, האיצחקיה, קישונה, ג'ינס, כלבה ללא מכנסיים.
*
עמנואל בר-קדמא
צילום: י.פ.פ.א, אוסף דן הדני
בשנת 2018, כשהיה בן 86, מת עמנואל בר-קדמא – שאנחנו הכרנו אותו בכינוי "יאנוש" – שהיה מעמודי התווך של ידיעות אחרונות, כמי שכיסה את תחומי התרבות והאמנות בעתון במשך שנים רבות.
יאנוש, שהיה רווק, נודע כאיש חברה וצייר פעיל.
לא היינו חברים קרובים, אבל הייתי פוגש אותו לעיתים קרובות, ואיירתי רבות מהרשימות שלו, בעיקר את אלה שהוא לא אייר בעצמו.
האיור הזה ליווה את אחת הרשימות שכתב על היחס לאמן ולאמנות:
*
יהודית אוריין
צילום: דנה קופל
למרות שהיום אין בינינו קשר, בעבר עבדתי הרבה עם יהודית אוריין, שהייתה עיתונאית פעילה בתחומי הספרות והתרבות.
הייתי מאייר קבוע במוסף הספרות והתרבות, שערך אז זיסי סתווי (בקרוב אעלה כאן רשומה על זיסי ועל המוסף), ויהודית הרבתה לכתוב שם. הנה איור שעשיתי לכתבה שלה מתאריך 11.9.79:
*
דורון רוזנבלום
צילום: גיא בהר
דורון, מבחירי העיתונאים בישראל, שעד היום אתם יכולים לקרוא פנינים שלו בהארץ, התחיל את דרכו כעיתונאי צעיר בדבר השבוע, שתחת הנהגתו של העורך המיתולוגי אהד זמורה היה בית ספר מעולה לעיתונות.
לא איירתי הרבה לדורון, אבל הנה איור אחד, שאיירתי לרשימה בה דורון ניסה לסכם את המפה התרבותית של ישראל:
*
נתיבה בן יהודה
צילום: אתר האינטרנט של נתיבה בן יהודה
ההיכרות שלי עם נתיבה הייתה שטחית מאוד. הכרתי אותה בתקופה הקצרה בה עבדתי בכותרת ראשית, אבל איירתי כמה כתבות שלה בידיעות אחרונות.
הנה איור אחד:
אחסוך מכם פרטים על נתיבה – אני מניח שרובכם מכירים אותה היטב. רק אציין שדמויות כמו נתיבה חסרות לנו היום, וזה מגביר את הגעגועים אליה.
אם לא קראתם, חפשו את הספר מחברות נתיבה: נתיבה בן יהודה ומלחמתה במשטרת העברית.
נתיבה מתה ב-2011, כשהייתה בת 82.
*
דני רובינשטיין
עוד עיתונאי מצוין, שגדל בחממת דבר השבוע ודבר. דני רובינשטיין, או כפי שהוא מכונה "קוצ'קָה", היה בין השנים 1990-1967 הכתב לענייני ירושלים בדבר, ובין השנים 2008-1990 היה הפרשן לענייני ערבים בהארץ.
קוצ'קה פעיל מאוד ומלמד בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון.
הנה איור עבור רשימה שלו על רמלה, שפורסמה בדבר השבוע:
*
יורם קניוק
צילום: רויטרס
אסיים את הרשומה הזאת באיור שעשיתי ליורם קניוק. גם האיור הזה פורסם כנראה בדבר השבוע.
את יורם קניוק הכרתי במסדרונות דבר, בעיקר כששיתפנו פעולה ב"מוסף 21" שיזמה חנה זמר. אבל חברים לא היינו. יורם היה קצת גדול עליי ונראה מרוחק ואפילו מתנשא. לימים, כשיורם הפך להיות חבר קרוב של ג'יי לביא, שהוא גם חבר קרוב שלי, הפכנו לידידים, וגיליתי יורם אחר מזה שזכרתי מדבר.
אני לא זוכר אם היו עוד איורים שעשיתי ליורם פרט לזה:
אבל בשנים האחרונות לחייו ניסינו להוציא ביחד ספר ילדים שיורם כתב, שנקרא מעשה באבטיח – סיפור מטורף, שכמובן לא זכה לצאת לאור.
אז זאת הזדמנות להראות כמה עמודים ממנו:
נפלא! תודה רבה. נהדר להיזכר באנשים נהדרים שעבדת איתם.צ
איפה אהרן בכר?
שמח לשוב לרשימת התפוצה. יופי של פוסט.