צ'סטרבלוק
…ויש אחרים שאצלם האמונה הדתית היא זאת שנמצאת בחזית ומפלסת את דרכם הפוליטית. לסוג הזה שייכים שני היוצרים שבחרתי לספר עליהם הפעם.
הקו, אחד הכלים הראשונים והבסיסיים של הציור, הוא אחד ההוכחות המובהקות לכך שהמציאות והאמנות הן שני הפכים.
מדובר במאיירים שאיירו גם ספרי ילדים וגם איורים לפרסום, שהביאו רוח חדשה שהייתי מכנה אותה אביבית, שהתאימה קצת לתקופה של אחרי מלחמת העולם השנייה, ובמובנים מסוימים אפשר להצמיד לה את המושג אופטימית.
מהמאייר נדרשו יכולת רישום והעתקה של המציאות, זיכרון ויזואלי, ובעיקר חוש עיתונאי, שבעזרתו יוכלו להחליט איזה רגע יסמל את האירוע יותר מכל שאר הרגעים
הייחוד שלו היה שכישרונו כעיתונאי-תחקירן, והסקרנות העצומה שלו, חיברו בין רצינות להומור, בין היסטוריה לבידור, בין פרסום לתרבות, והעיקר – בין השטחי למעמיק.
לוצאטי היה יוצר מגוון וחרוץ שאין רבים כמותו. הוא עבד בכל סוגי החומרים, יצר בובות ואייר המון ספרי ילדים, וזה מלבד הפעילות העצומה שלו בתיאטרון ובקולנוע.
באופן טבעי שניהם היו מגויסים להסביר לנו מהי ציונות ואיך בונים את ארץ ישראל, כדי לגרום לכך שגם אנחנו הילדים נמשיך ונבנה את הארץ.
אין כמעט דמות שאתם מכירים מהקריאה בספרים הקלאסיים, ובעיקר בספרים לילדים, שלא תמצאו אותה יצוקה בברונזה, ולפעמים גם בחומרים אחרים
רק כשביקרתי במוזיאון הקטן בברלין שמוקדש לחייו ויצירותיו הבנתי מדוע הוא אהוב כל כך על הברלינאים.