ציונות לילדים – לוין קיפניס ונחום גוטמן עולים ובונים

נחום גוטמן נולד ב-1898 והגיע לארץ ב-1905.

לוין קיפניס נולד ב-1890 והגיע לארץ ב-1913.

שניהם למדו אמנות בבצלאל, ולשניהם מעמד מיוחד בכתיבה ואיור לילדים בארץ ישראל של ילדותי.

את נחום גוטמן זכיתי להכיר במסדרונות דבר ואילו עם לוין קיפניס שוחחתי פעם אחת בטלפון כשהיה בן 92 וכתב כמה מקאמות שפרסמנו בדבר אחר (בקרוב אספר בהרחבה על המקאמות האלה).

באופן טבעי שניהם היו מגויסים להסביר לנו, הילדים, מהי ציונות ואיך בונים את ארץ ישראל. כל זה נעשה מתוך שליחות שמטרתה הייתה לגרום לכך שגם אנחנו הילדים נמשיך ונבנה את הארץ.

הביטוי המובהק ביותר של הנושא הזה היה הספר עלה ובנה:

בעמוד הראשון יש הערה:

שממנה אנחנו לומדים:

א. שהיה גוף שנקרא מועצת המורים למען הקרן הקיימת לישראל.

ב. שכנראה הספר הוא גלגול של משחק לוטו שצייר גוטמן.

מסופר בו על שני ילדים, דורי ודפנה, וככה זה מתחיל:

כבר מזה אנחנו למדים שזה שהכבשים מובילות את העם זה לא רעיון שהתחיל היום. "קומו ולכו אחרי", אמרה הכבשה…

בכפולה הבאה דורי ודפנה עוברים את המדבר:

וכאן הכבשה מלמדת את הילדים איך אוכלים צבר:

אם חשבתם שרק כבשה הוליכה את הציונות, טעיתם. גם הציפורים לקחו חלק בהובלה:

הנה הציפורים למעלה מימין בסצנת העלייה לארץ.

הסצנה הבאה היא שיר הלל למים:

וכמובן כולם יצאו לרקוד (יחד עם הציפור):

ואז מגיע תור חומה ומגדל:

דורי ודפנה כבר לא נראים בציור, אולי בגלל שהם ישנים.

ואז מגיעה בשורת הפמיניזם. בפרק דפנה במשק הפועלות:

הנה כך מספר קיפניס איך דפנה עובדת בין חברותיה התרנגולות:

גם לדורי יש תפקיד. הוא היחצ"ן של הקיבוץ. הנה כך נראה הקיבוץ בעיניו של גוטמן:

זה היה קיבוץ חשוב, שכן הייתה בו גם תחנת רכבת.

בקיבוץ דורי חש רעב וזה מה שעשה:

שמתם לב שהכבשה, לאחר שעשתה את שלה, פרשה לגמלאות או לקרב.

הסצנה הבאה היא סצנת הפרדס:

דורי ודפנה עוטפים תפוזים ועל ניירות האריזה. הם כותבים בקשות לכל מי שיכול שימצאו להם את ההורים.

ואכן שני מכתבים מגיעים בדואר:

לכבוד ט"ו בשבט הביא לנו גוטמן את הציור הנפלא הזה:

אני אוהב במיוחד את האיילה שעל הגבעה.

ואז מתברר שהכבשה לא נעלמה. הנה היא בחג הביכורים:

וכך מספר קיפניס:

כמו כל אגדה מוצלחת, הסיפור הזה מסתיים בחלום.

מדובר בפרק דורי ודפנה בונים את בית המקדש:

בינתיים זה אמנם רק בחלום.

וזה הסוף:

רווח לי כשהתברר שהכבשה לא הוקרבה לחג הביכורים, אלא המשיכה בחייה וילדה כמה טלאים.

עוד טלאי ועוד טלאי וסיפור הציונות הושלם.