רצונך להיות נורמלי – לך אל העדר

בסוף הרשומה הקודמת, מי האבא האמיתי של שרלוק הולמס, הבטחתי לכתוב עוד רשומה על האבא של ארתור קונן דויל, לאחר שכבר כתבתי עליו אחת בעבר. אז למי שלא זוכר, מדובר במאייר צ'רלס אלטאמונט דויל (Charles Altamont Doyle) (1893-1832).

והייתה עוד סיבה שרציתי לדבר על האיש הזה, שנחשב למשוגע. לאחר שפרסמתי את הריאיון עם צחי פרבר, שלח לי צחי כמה תגובות שקיבל. אחת מהן הייתה של עמיטל סנדי, שבה הוא הזכיר שגם האדריכל אנטואן גאודי נחשב ל"משוגע". אז בהקשר הזה שלחתי לו קטע מהסיפור הנזיר השחור של צ'כוב.

הנזיר השחור הוא, לדעתי אחד הסיפורים הטובים שנכתבו ברוסית, ואולי בספרות בכלל. הנה הקטע:

כעת אחזור ואספר על צ'רלס אלטאמונט דויל, אחד המאיירים החשובים, ובעיקר המקוריים, של המאה ה-19 באנגליה, בתקופה שאוהבים לכנות אותה "תור הזהב של האיור האנגלי".

הנה העטיפה של הספר יומנו של דויל, וכותרת המשנה היא העלילה המסתורית האחרונה של קונן דויל.

בשנת 1977, 84 שנים לאחר שהאיש הזה מת, נמצא היומן הסודי שלו, שהפך לספר בזכותו של מייקל בייקר, מפיק ברשת ITV.

הנה כמה פרטים:

בתמונה עם בנו ארתור (הילד ארתור, לימים סר ארתור קונן דויל, כאן בן שש):

צ'רלס היה אחד משלושת הבנים המאיירים של משפחת דויל המפורסמת. אביו היה קריקטוריסט פוליטי ידוע וגם שני אחיו, ג'יימס ויליאם אדמונד דויל וריצ'רד דויל, נחשבו למאיירים מצליחים. ריצ'רד היה המאייר הראשי הראשון של ה"פאנץ'" והוא אפילו צייר את דמותו של הפאנץ' עצמו, סמלו של כתב העת עד היום:

צ'רלס, הכבשה השחורה של המשפחה, נולד בלונדון ובגיל 17 עבר לאדינבורו. הוא נשא אישה, ולזוג נולדו עשרה ילדים.

על אחד מהם עוד נשמע בהמשך. שמו הוא ארתור קונן דויל, ולימים נוסף לו התואר "סֶר".

צ'רלס היה חסר ביטחון, והיה גם חולה אפילפסיה. הוא סבל מהתקפות דיכאון, ובגיל די צעיר כבר הוגדר כאלכוהוליסט.

בגיל 52 הכניסו אותו למוסד, מה שכונה אז "בית משוגעים". אשתו, שנשארה בבית עם שבעה ילדים, גרה בבית שהיה בבעלותו של הרופא בריאן צ'רלס ואלר.

וכאן אני מביא קטע מהספר הזה:

כתב אותו מיכאל הנדלזלץ, והוא יצא בשנת 2006 בהוצאת מפה. הנה הקטע:

לכל אוהבי שרלוק הולמס אני ממליץ לקרוא את הספר.

כאשר כתב קונן דויל את חקירה בשני (A Study in Scarlet), הספר הראשון שבו הופיע שרלוק הולמס, הוא הציע לאביו להכין לו איורים. אביו, שהיה אז במוסד, הכין כמה איורים. הנה אחד מהם:

את שרלוק הולמס, הדמות במרכז, צייר בדמות עצמו:

הערה: אני קורא לו "מאייר", אבל כל העבודות שאביא להלן, כולן מהספר היומן של דויל, לא נעשו כאיורים לטקסטים או לספרים. כמעט כל הדפים שאציג יש בהם טקסטים. לפי החוקרים, רובם נכתבו לאחר שצ'רלס צייר את הציורים, ויש הטוענים שהיה מושפע מוויליאם בלייק.

הנה עשרים דפים מהיומן הזה שאני אוהב במיוחד:

***