הציור היומי, שלפעמים הוא חידה
מאחר שנוצרה קבוצת וואטצאפ, שחלק מחבריה אוהבים חידות ופתרונות וחלק אוהבים לגחך את החידות, הפך רעיון החידות להיות חוט השדרה של רצף הציורים.
עוד אמרות באידיש למי שמעוניין
"אמרות של חוכמה ודעת אשר שמעתין במשך עשרות בשנים בבית אימי ובחדר הורתי, אמרות שלא הועם זהרן וטעמן לא נפגם".
דרך הרחובות של לונדון
לכל הרוצה והמעוניין לדעת את ההיסטוריה של לונדון, אין כמעט דרך טובה יותר מאשר להתעמק במקורותיהם של שמות הרחובות.
תל אביב בדיוקנאות
"הקריקטורה מעלה חיוך על שפתי המסתכל, וכך מתרכך לב האיש ונעשה סלחן יותר וטוב יותר".
ממה צחקו אבותינו?
אפשר להבחין בזלזול ואפילו בלעג להומור של פעם. איך יתייחסו בעוד 100 שנה להומור של היום? אין לי מושג ואין לי גם עניין לנחש.
ניפגש באופק
על פרספקטיבה – מהאנס פרדמן דֶה פְריס ועד סול סטיינברג
מגן דוד – הכול סמלי
הסמל הזה, שמורכב משני משולשים, ממש מבקש שיעשו עליו פרודיות או סתם וריאציות. וזה אכן הנושא של הפוסט הזה.
ה"חוברות" שההורים לא אהבו – פרק ב'
ההורים התייחסו לספרים האלה בזלזול, בגלל הגודל, הכריכה הרכה וצילומי הנשים שהיו על חלק מהעטיפות. ביניהם היו גם כמה כאלה שנחשבו "גסים", בעיקר סיפורי דקמרון של בוקאצ'ו
זוכרים את הסנה?
על עבר ביטוחי, אגדות עם, פרסום, לוחות שנה ואירועים מתולדות היישוב
ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור
היום אנחנו קוראים את הספר הזה כרומן משעשע ואפילו מצחיק. מבחינת מרק טוויין זה היה אולי הספר הכי בעייתי שכתב.