האוצר של מילדנהול על פי דאל וסטדמן
"בוקר אחד באפריל של שנת 1946 קראתי בעיתון על מציאה מרשימה של כלי כסף מהתקופה הרומית".
"בוקר אחד באפריל של שנת 1946 קראתי בעיתון על מציאה מרשימה של כלי כסף מהתקופה הרומית".
אמנם השבועון הופיע רק שש שנים ונסגר ב-1937, שלוש שנים לפני שנולדתי, אבל הוא בכל זאת היה חלק מהתפריט הספרותי שלי כשלמדתי לקרוא.
המטרה העיקרית שלי ברשומה הזאת היא להראות את המנגנון ההומוריסטי של טניאל בקריקטורות שלו, מנגנון שהשפיע על רבים מאנשי הסאטירה החזותית.
מה הם רוצים שם בדטרויט משייקספיר? ומה הקשר של המאייר התיעודי לתיאטרון של שייקספיר?
מאחר שמדי פעם אני כותב על מקומו של ההומור באמנות, בספרות ובתרבות בכלל, חשבתי שהתערוכה הזאת תעניין חלק מהקוראים.
מי שמבקש להכיר את המושבה כרכור בתקופת ילדותנו, כלומר בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, יש לו רק מקור אחד.
שנים רבות הייתי רואה את הספרים האלה נמכרים בפרוטות כמעט בכל חנות, ודווקא לאחרונה קיבלתי פניות מקוראים שמחפשים אותם ולא מצליחים למצוא.
דמותו של וושינגטון אין כמעט דומה לה. את אוסף התכונות התרומיות והערכים הנעלים שהצטברו באישיותו אפשר להשוות רק למשה רבנו.
למרות שהייתה נשואה לוויליאם מוריס היא כנראה מעולם לא אהבה אותו. היחסים בינה לבין רוזטי, שהרבה לצייר אותה, הפכו מהר מאוד ליחסי קרבה הדוקים.
כמה מנהגים נפוצים וניסיון להסביר מאין הם הגיעו. למשל: למה גברים עונבים עניבות, ולמה נשים הולכות על עקבים