עוד על פרנסואה וגעגועים לאבנר
המפגש בין אבנר לפרנסואה היה טבעי. לשניהם הייתה גישה דומה ליצירה החזותית. שניהם היו ציירים, פסלים, מאיירים ומעצבים גרפיים, ושניהם לא חיפשו את "מה שהקהל יאהב".
מחווה למאייר גדול – יז'י שאלמון
קשה להסביר גדולה או כישרון נדיר, אבל פרט לכישרון יוצא דופן שבו חונן שאלמון, יש עוד שני יסודות ביצירה שלו שהופכים אותו לפורץ דרך
שתי הפנים של בטי סוונוויק והאיור האנגלי ההזוי
הארי מת כשבתו הייתה בת עשר, וכבר אז היא החליטה שתמשיך את דרכו כאמנית.
סול בס – האיש בעל ידי הזהב
ואכן, היו בכרזות שלו המון ידיים. והידיים האלה כבשו די מהר גם את הדמיון היצירתי של מעצבים אמריקאים רבים.
תור הזהב של האיור הפולני
גם ה"דמוקרטיה", שעדיין יש מי שמעדיף אותה בחיים, לא עושה טוב לאמנות.
איור רעיוני
אני מחלק את האיור באופן סכמטי לשלושה סוגים: איור מילוני, איור סיטואטיבי ואיור רעיוני
הים וסאסק – מאיירים מהגרים בשנות ה-50
הרבה הומור מסוגן הגיע לאיור בהשפעת הגל הגואה של קריקטורות, ובעיקר בהשפעת גאון הז'אנר, סול סטיינברג
טומי אונגרר – מאייר ענק שמת השבוע
באמריקה הוציאו את ספרי הילדים שלו מתוכנית הלימודים ומרשימת המומלצים של משרד החינוך, בגלל האיורים הארוטיים שלו. מעניין שבארץ אף אחד עדיין לא עשה את זה, אולי פשוט כי לא מכירים כאן את הצד ה"אפל" הזה שלו.