אין עם מי לדבר, וגם לא יהיה
לפני משהו כמו 25 שנים שודרה בערוץ 2, שהיה עדיין תינוק, תוכנית שנקראה אין עם מי לדבר. בארכיון שלי שמורים קטעים שאמרתי בתוכנית, וגם כאלה שהתכוונתי לומר.
לפני משהו כמו 25 שנים שודרה בערוץ 2, שהיה עדיין תינוק, תוכנית שנקראה אין עם מי לדבר. בארכיון שלי שמורים קטעים שאמרתי בתוכנית, וגם כאלה שהתכוונתי לומר.
אחד ההבדלים בין אגדות, סיפורי עם וסיפורי ילדים לבין ספרות הוא החיסכון בגיבורים.
הסיבה להערצה שלי אליו היא לא רק בגלל התאוריה שלו, ששינתה את תפיסת העולם של רוב האנשים החושבים, אלא גם בגלל אישיותו המרתקת.
אפשר לומר שזה מה שקיצר את חייו של סוויפט, שכסופר לא חיפש הצלחה מסחרית אלא השפעה פוליטית או אפילו מוסרית.
מכתבים כאלה היו משמחים אותנו. עורכים וכותבים של כתב עת סאטירי תמיד שמחים כשמתברר להם שהקוראים שלהם מזועזעים.
ום אחד ביקר אצל חברו המפרי פיט וראה שם ערימה של ניירות שהמשרתת הייתה מבעירה בהם את האש באח. הוא הצליח להציל חלק גדול מהם
לעשות עבודה יצירתית מול פקידים בארץ, ובעיקר מול פקידי עירייה, פירושו של דבר שאתה מצייר את מה שהם הפקידים היו יכולים ורוצים לעשות טוב יותר אם לא היו עסוקים בדברים חשובים יותר.
הרשומה הזאת עוסקת בשני יוצרים. האחד כתב משלים מודרניים, והשני כתב אגדות מודרניות. בשני המקרים מדובר בסאטירות שלא מיועדות לילדים.
יש משהו שאני מכנה אותו "הבעיה של האספנים" – אתה אוסף משהו כל החיים, ואז אתה מתחיל לחפש מישהו שזה מעניין אותו
הנושא הכללי הזה, סביבה, הוא דוגמה מצוינת לכך שהמציאות לא משתנה בעקבות קריקטורות.