טומי אונגרר – מאייר ענק שמת השבוע
באמריקה הוציאו את ספרי הילדים שלו מתוכנית הלימודים ומרשימת המומלצים של משרד החינוך, בגלל האיורים הארוטיים שלו. מעניין שבארץ אף אחד עדיין לא עשה את זה, אולי פשוט כי לא מכירים כאן את הצד ה”אפל” הזה שלו.
עם הספר והאמנות של טראמפ
לפני 30 שנה, בשנות ה-80 המאוחרות, מצב הספר והמו”לות עדיין הצדיק עמוד שבועי בעיתון הכלכלי “גלובס”. העמוד הזה נקרא עם הספר, וערך אותו הסופר אהוד בן עזר.
מו”ל אוהב ספרים? – דון קמילו בהוצאת קמין
רוב המו”לים שאני מכיר אוהבים ספרים. הכוונה היא בדרך כלל לספרים שנמכרים היטב, ואז המו”לים אפילו קוראים אותם וגם זוכרים את שם המחבר כדי להזמין ממנו ספר נוסף.
חנוכה בדבר אחר
שלום חברים, גם אנחנו בדבר אחר ידענו לחגוג את החגים ברוח ישראל סבא, ובחג החנוכה הכנו מדי פעם מטבח (או מטבוחה, אני כבר לא זוכר).
דרקולה – מְארמין וָמברי ועד איאן פולוק
כשעסקתי בהכנתו של הספר לונדון בעקבות סופרים וספרים, והגעתי לצ’לסי אל הבית שבו היה גר בראם סטוקר, מי שכתב את דרקולה, נזכרתי בארמין (ארמיניוס) ומברי, מגיבורי ילדותי.
בתיה בארץ יען כי
לפני שנים רבות, כשהמקומונים נכנסו לאופנה, ביקש ממני אדם ברוך שהיה עורך המקומונים של ידיעות אחרונות, לפרסם טור סאטירי.
ההומור של הוקוסאי
אף פעם לא נמשכתי לנופים, ובגלל זה גם לא לציירי נופים. כשאומרים לי, היינו בטג’יקיסטן (אלסקה/רומניה/נורווגיה) וראינו נופים עוצרי נשימה, אני שמח שלא הייתי שם ולא הייתי חייב לעצור את הנשימה. אני אוהב את הנשימה שלי בלתי עצורה.
פועלי כל העולם
כשהופיע המוסף הסאטירי דבר אחר, הודפס בכל גיליון מעל הלוגו המשפט “פועלי כל העולם – …(עם המשך משתנה)“ זאת הייתה פרפראזה על המשפט “לציונות, לסוציאליזם, לאחוות עמים“, שעיטר את כותרתו של העיתון המתחרה על המשמר שמת מזמן.
מגילת העצמאות במולטימדיה
בשנת תשנ”ה (1995) פרסמתי בעיתון דבר את העמוד הזה…
החיים באיראן – ארדשיר מוהאסֶס, סאטיריקן מדווח
מדי פעם אנחנו נדרשים לדון ביכולת ההישרדות של קריקטורה או סאטירה בכלל. במקרים רבים קשה ליהנות מיצירה סאטירית כאשר המושא שלה נעלם או נשכח, וכך גם היא נשכחת בעקבותיו.