איורים למוסף הספרות
הקשר עם שני העורכים והאיור למוסף זכורים לי כאחת התקופות הנעימות והיצירתיות של חיי המקצועיים.
הקשר עם שני העורכים והאיור למוסף זכורים לי כאחת התקופות הנעימות והיצירתיות של חיי המקצועיים.
ברשומה הזאת אני רוצה להזכיר ולזכור מתוך שפע הכותבים שאיירתי להם, 15 עיתונאים ועיתונאיות
זה היה מדור של פיליטונים, שרק אדם היה יכול לכתוב, ואני התבקשתי לאייר אותו.
גיליתי שלמרות שאני מגדיר את עצמי מאייר של בני אדם, איירתי במהלך השנים כמויות עצומות של חיות.
אז למה אני לא מסוגל להיות קריקטוריסט?
כי הדבר הראשון שנחוץ לקריקטוריסט הוא "סגנון" ויש מי שיקרא לזה "טכניקה" "שפה"
היום, עם אמצעי התקשורת החדשים, כמעט שאין רואים הודעות פרטיות בעיתונים, וזה עושה את העיתונים עוד יותר משעממים.
"טלוויזיה הוא כלי בידור שמאפשר למיליונים לראות ולשמוע את אותה בדיחה באותו הזמן, ובכל זאת להישאר בודדים". – ט. ס. אליוט
שנת 1918 הייתה כנראה שנה חלשה בספורט, וריפלי בייאושו חיפש נושאים אחרים לצייר. הוא החליט ללקט מוזרויות מעולם הספורט.