ריצ'רד ניוטון הצעיר – על מלכים, כמרים וזונות
מי שזוכר שבשנת 1873 נבחר באנגליה ראש ממשלה בן 24, לא יופתע לשמוע שהקריקטוריסט החשוב באנגליה בתקופה ההיא התחיל את חייו המקצועיים כשהיה בן 13 ומת בגיל 21.
צ'רלס אדמס והלן הוקינסון – שני סוגים של הומור חזותי
ארשה לעצמי להגיד שיש סוג של קוראים שקשה להם לקבל, אפילו בדמיון, מציאות אחרת או מציאות אלטרנטיבית, ואלו בדיוק האנשים שלא ייהנו מאדמס.
אנדריי צ'צ'וט – קריקטוריסטים מאחורי הסורגים
וההשפלה, שמקורה לא רק ברשעות אלא גם בטיפשות, מכינה אותנו לעידן שבו קריקטוריסטים יבלו בכלא גם בארץ
פייפר וג'סטר – עוד חיבור קלאסי בין סופר למאייר
בעיקר אהבתי את היכולת שלו ליצור סיפור מהמצבים הפשוטים ביותר ולא לפחד שהקוראים שלו ישתעממו בגלל שכמעט אותו ציור מופיע עשר פעמים.
היינריך צילֶה – אני ברלינאי
רק כשביקרתי במוזיאון הקטן בברלין שמוקדש לחייו ויצירותיו הבנתי מדוע הוא אהוב כל כך על הברלינאים.
הדמויות האלגוריות של טניאל
במשך 50 שנה היה טניאל הקריקטוריסט הראשי של הפאנץ'. למעשה מעט מאוד מתוך 2300 האיורים שטניאל צייר במשך 50 השנים האלה היו על בסיס רעיונות שלו.
דרווין והאבולוציה בראי ההומור
הסיבה להערצה שלי אליו היא לא רק בגלל התאוריה שלו, ששינתה את תפיסת העולם של רוב האנשים החושבים, אלא גם בגלל אישיותו המרתקת.
ספרים כמגפה
ככל שאני מזדקן, הצורך שלי לאגור את הספרים שאני אוהב גדל, ואילו תאוות הקריאה נחלשת.
תור הזהב של הקריקטורה הצרפתית, ובעיקר על שאבאל
בשנות ה-50 פעלה בצרפת קבוצה נבחרת של קריקטוריסטים שהיו מושפעים מיוצרים אמריקאים כמו סטיינברג ואדמס. הם ידעו לספר סיפור באמצעים חזותיים ורובם לא השתמשו במילים
המגפיים של יוזף. צ'אפק – יוצר רב תחומי
למרות שהוא עצמו רצה שיכירו בו כצייר, הוא עסק בתחומים רבים: סופר, משורר, עיתונאי, מבקר, מחזאי ומעצב במה.