מי שזוכר שבשנת 1873 נבחר באנגליה ראש ממשלה בן 24, לא יופתע לשמוע שהקריקטוריסט החשוב באנגליה בתקופה ההיא התחיל את חייו המקצועיים כשהיה בן 13 ומת בגיל 21.
אציג כאן היום קריקטוריסט חשוב, שהיום קצת נמצא בצילם של שלושת הגדולים, רולנדסון, גילראי וקרוקשאנק.
שמו ריצ'רד ניוטון (1798-1777).
הוא היה צעיר בעשרים שנה מגילראי, רולנדסון וקרוקשאנק.
כבר כשהיה בן 13 גילה אותו המו"ל ויליאם הולנד. זה המקום לספר משהו על הולנד ועל הדרך שבה פורסמו הקריקטורות בתקופה הסוערת ההיא בבריטניה.
באופן כללי זה קורה בתקופה שמכונה "ג'ורג'יאנית", בזמן מלכותו של ג'ורג' השלישי – תקופה שיש בה אירועים חשובים וצרות כמעט מכל כיוון: צרפת, אמריקה, אירלנד, והרבה בעיות מבפנים.
ג'ורג' השלישי – שהתחיל את שלטונו בשנת 1760 כמלך די אהוב, שכינוי החיבה שלו היה "המלך החוואי" – הפך לאט לאט למטרה עיקרית של הקריקטוריסטים הגדולים של זמנו, אולי בגלל הצורך הכפייתי שלו להחזיר לבית המלוכה סמכויות פוליטיות.
ג'ורג' השלישי היה המלך האחרון שבכוחו היה למנות ראשי ממשלה.
הנה כך צייר אותו רולנדסון:
וכך הציג אותו גילראי:
ובקריקטורות של קרוקשאנק הוא נראה כך:
ריצ'רד ניוטון, הקריקטוריסט הצעיר והפרוע מכולם, השתמש בהומור די וולגרי כאשר הציג את ג'ון בול מפליץ על פרצופו של המלך בשעה שראש הממשלה פיט הצעיר מאשים את בול בבגידה:
זה נעשה כתגובה לחוק שהפך את כל מי שכתב או אמר משהו נגד השלטונות ל"בוגד".
לקריקטורות בימים ההם היה כוח עצום, וכמה מו"לים פתחו עסקים למכירת הקריקטורות.
וכאן נחזור לוויליאם הולנד, המו"ל של ניוטון ושל רוב הקריקטוריסטים הגדולים של התקופה. הוא עצמו היה קריקטוריסט ומשורר.
הנה קריקטורה שלו:
החנות שלו, שהתחילה את דרכה בדרורי ליין ועברה לרח' אוקספורד 50, הייתה מעין גלריה. הולנד גבה דמי כניסה לחנות (אבל אם קנית משהו, דמי הכניסה הוחזרו לך…)
בשנת 1793, בגלל שהפיץ את "זכויות האדם" של תומאס פיין, הועמד הולנד לדין ונכלא לשנה.
בשנה הזאת שהיה בכלא, ניוטון הקריקטוריסט בן ה-16 ניהל את החנות ואת המכירה.
ניוטון הצעיר היה הנועז מכל הקריקטוריסטים ששמו ללעג את המלך.
הנה קריקטורה שצייר בגיל 15, בה נראה פיט הצעיר רוכב על גבו של המלך ג'ורג' השלישי:
את הקריקטורה הזאת – שנעשתה כתגובה לחוקים אכזריים שחוקקו המלך וראש הממשלה פיט בעקבות המהפכה הצרפתית – צייר ניוטון כשהיה בן 15.
כתבו עליו שיש לו "הומור של בית שימוש", אבל בתקופה ההיא ביקורת כזאת נתפסה כמעט כמו שבח.
ניוטון היה אחד הראשונים שהשתמש באופן כמעט קבוע ב"בלוני דיבור", ולכן יש שמתעקשים להחשיב אותו כאחד מחלוצי הקומיקס.
הנה קריקטורה שלו משנת 1797, הריאיון הראשון, שבה הוא לועג למשמניו של המלך שנאלץ להעסיק עבד שחור שיתמוך בכרס הענקית שלו:
ברקע רואים את הנגר מנסר מגרעת בשולחן כדי שהמלך יוכל להגיע לאוכל, והנגר מעיר: "איך המלך יגיע למלכה? אלוהים יודע. אולי יש לו איזו שיטה גרמנית…" (זה כדי להזכיר לכולם את "בית הנובר").
ניוטון הציג באופן נלעג כל מיני הרגלים, מוסדות ואופנות שרווחו בימיו.
באיור סקיצות מהמספרה ניוטון מציג 12 סיטואציות די סרקסטיות שקשורות לגילוח:
גם בעבודה דוגמאות של אהובות ורעיות משנת 1795 הוא מראה וריאציות על נושא, הפעם מדובר בנשים שיכורות:
ניוטון צייר את זה כשהיה בן 18.
ועכשיו אציג כאן את שתי הסדרות החשובות שלו.
הראשונה היא א-ב של כמרים:
וכעת לפרטים, עם ההסברים, שאותם אגב כתב הולנד:
A – ארכיבישוף עם פנים אדומות
B – בישוף שרצה לתפוס את מקומו
C – כומר עני אפילו ללא מכנסיים
D – דיקן שלא נתן לו מעיל
E– אין ציור אבל כתוב: שאפילו עינו הייתה צרה בקצת "גרוג" שנתן לו לשתות.
בכנסייה האנגליקנית המלך הוא זה שעמד בראש הכנסייה, מתחתיו הארכיבישוף מקנטרברי ומתחתיו הארכיבישוף מיורק. כל אחד מהם היה אחראי על כמה בישופים, שהם מצידם היו ממונים על כ-11,000 כמרים של קהילות. הבישופים והארכיבישופים היו אנשים עשירים, שקיבלו את משכורתם מהכנסייה. הם גם היו חברים בבית הלורדים.
בכנסייה האנגליקנית הכמרים היו בתחתית הסולם, ולפעמים הרוויחו רק 50 ליש"ט לשנה.
גם הדיקנים היו עשירים וכיהנו בתפקיד כומר ראשי בכנסיות גדולות.
F – מורה באוקספורד
G – בוגר ללא ידע, שכנראה מגיע מהמעמד הגבוה. בני המעמד הגבוה יכלו לקבל תעודת בוגר מאוקספורד או קיימברידג' רק מעצם נוכחותם במקום לתקופה מסוימת. סטודנטים פחות עשירים וכמרים נאלצו לכתוב עבודות בלטינית ולעבור מבחנים. הכמרים חויבו גם לקחת קורס בתיאולוגיה.
H – כומר שקיבל קריאה מאלוהים! (כמורה נחשבה למקצוע, לא לייעוד רוחני).
I – כומר שלא עשה כלום (משרת כומר הייתה לכל החיים. כשהיה מבוגר מדי או עבר לגור במקום אחר היה שוכר מישהו שימלא את מקומו ועדיין ממשיך לקבל את המשכורת).
באותה תקופה האותיות I וְ-J נחשבו לאותה אות, ולכן אין ציור לאות J.
K – הכומר של המלך, השחצן והנפוח
L – מרצה משעמם כמו ענן
M – כומר מתודיסטי, משוגע לגמרי!
N – כומר נון-קונפורמיסטי (קתולי, בפטיסט, קווייקר, יוניטארי וכו'). בדרך כלל מהמעמד הבינוני או הנמוך. הם לא יכלו לקבל תואר מהאוניברסיטאות ולא היו אמורים לכהן במשרות ציבוריות. האנגליקנים ראו בהם "מתלהבים ורגשנים".
O – נואם טיפש ועצוב
P – פלורליסטים – שהיו להם כמה משרות בכנסייה
Q – כומר משונה שכועס על הפלורליסטים
R – רקטור שנרדם בזמן התפילה
S – רועה שגזז את כל צאן מרעיתו (כלומר לקח מהם מעשר)
T – מורה, פדגוג משעמם
U – עוזר למורה שנהנה להצליף בתלמידים
V – כומר שעישן ושתה גרוג
W – כומר ולשי עני לבוש סמרטוטים (הכנסייה בוויילס הייתה ענייה יחסית לכנסייה באנגליה).
X – עשירית מכל התרומות לכנסייה.
Y – צעירים שלעגו לכמרים. כנראה שניוטון היה אחד מהם.
Z – (אין תמונה) שמה של האות שרבים קוראים לה "איזארד", ואני חושב שמה שאמרתי ייתקע להם בקורקבן..
אני חייב להודות שאני נדהם אל מול הידע המעמיק והיכולות הסאטיריות של הנער הזה.
*
הסדרה השנייה היא סדרה שהוא קרא לה התקדמותה של אשת תענוגות –Progress of a Woman of Pleasure.
הדמויות של "נשות התענוגות", ואם תרצו הזונות, מצוירות בהרבה פחות גרוטסקיות מאשר ציורי הכמרים, מה שמלמד לא רק על היחס של ניוטון לזונות, אלא גם על היחס של התקופה אליהן. היה משהו רומנטי בהתייחסות של הציבור לזנות.
בזיכרונות של סמואל פיפס הוא מספר על מפגשים עם זונות, ואפילו מספר על קטלוגים די פופולאריים, בהם היו מחפשים מישהי מתאימה.
גם המוסד של "פילגש מוחזקת" היה מקובל מאוד.
הנה הפרטים. מתחת לכל תמונה – הטקסט והתרגום:
1. Your first step for preferment will be to a great lady in King's Place.
העדיפות הראשונה שלך תהיה להיות גברת נכבדה בחצר המלך.
2. We see you now waiting in full dress for an introduction to a fine gentleman with a world of money!
ועכשיו אנחנו רואים אותך לבושה למשעי, מחכה להיכרות עם ג'נטלמן נאה ועשיר!
3. You are now in high keeping and you accompany your Adonis to the Masquerade in the character of a Bacchante.
את עכשיו "אישה מוחזקת" ואנחנו רואים אותך מלווה את אהובך לנשף מסכות בתחפושת של כוהנת בכחוס.
4. Not being used to champagne and not possessing the sweetest temper in the world in liquor, you give your keeper a sample of it by flinging a glass of wine to his face.
מכיוון שאת לא רגילה לשתות שמפניה, ואין לך את המזג הכי נעים, את מראה לאהובך דוגמה מהמזג בהשלכת כוס יין בפרצופו.
5. You are now turned off and your only consolation is that your hair dresser promised to marry you.
עכשיו את מסולקת, והנחמה היחידה שלך היא שהספר שלך הבטיח להתחתן איתך.
6. He loves you to distraction but he thought you'd have an annuity of 200 a year! I hear you roar out — "You dirty rascal! I could get the smartest linen draper's man in London with that money."
הוא אוהב אותך מאוד אבל חשב שתהיה לך הכנסה שנתית של 200 ליש"ט! ואני שומע אותך צועקת: "ממזר מלוכלך! הייתי יכולה להשיג את החייט הכי טוב בלונדון עם סכום כזה!"
7. You move to Marylebone and exhibit yourself in the Promenade in Oxford Street.
את עוברת לגור במרילבון ומציגה עצמך לראווה בטיילת של רחוב אוקספורד.
8. Having met with a Crown Customer, you tell him to go treat his Wife and Brats at Bagnigge Wells, you expected Five Guineas at least from him.
את פוגשת לקוח של כתר אחד ואומרת לו ללכת לקנות משהו לאשתו ולממזרים שלו. ציפית ממנו לפחות לחמישה גיני.
9. You take a bumper of Brandy to comfort you after the disappointment and you drink bad luck to all scaly fellows.
כדי לנחם את עצמך את שותה קצת ברנדי ומאחלת מזל רע לכל הבחורים.
10. description of Miss Devonshire on Queen Anne Street. At this point, our lady of pleasure has gravitated towards a tavern on a street near Marylebone.
הגיבורה שלנו ברחוב המלכה אן. היא כרגע הידרדרה לבית מרזח ליד מרילבון.
11. You wind up the evening with a boxing match and a Warrant and two Black Eyes salute you in the Morning.
את מסיימת את הערב בהיאבקות, בקנס, ושני פנסים שחורים מקדמים את פנייך בבוקר.
12. You are now over head and ears in debt in Marylebone Parish and I see you shifting and removing your little wardrobe to Covent Garden.
עכשיו את שקועה בחובות במרילבון ואת אורזת את מעט החפצים שלך ועוברת לקובנט גרדן.
13. You are glad of a half-crown customer now, in a Prentice Boy who has just robbed his master's till.
את שמחה ללקוח של חצי כתר, שוליה שגנב את הכסף מקופת המעביד.
14. You are now the mistress of a Player, who principally lives by Gambling; you ride out with him, cut a dash, and run him in debt; and to give him a sample of your spirit before you part you exercise a Horsewhip on his shoulders.
ועכשיו את פילגש של מהמר, שמתפרנס מהימורים. את מצטרפת אליו ומכניסה אותו לחוב עמוק יותר, וכדי שיכיר את המזג שלך לפני שאת נפרדת ממנו, את מצליפה בו בשוט של סוסים.
15. You are now in a Sponging House, heart sick at disappointment from all your Friends, and you stupefy yourself with Gin.
את בבית מעצר (בית מעצר זמני לבעלי חוב). מאוכזבת מכל חבריך ואת מאבדת את עצמך בשתיית ג'ין.
16. Having in two years been the mistress of a Two Highwaymen, a Qui Tam Attorney, Two Shopmen who were Transported, I now see you at your last shift, pawning your silver thimble for a groat to purchase your breakfast.
במשך שנתיים היית פילגש של שני שודדי דרכים, עורך דין חושף שחיתויות, שני זבנים שהוגלו, אני רואה אותך במשמרת האחרונה שלך ממשכנת את אצבעון הכסף שלך כדי לקנות ארוחת בוקר.
17. Your sun is now setting very fast, and I see you the servant of a woman who was formerly your Servant, you live on Board Wages, which seldom affords you more than a Bunch of Radishes and a Pint of Porter for your dinner.
השמש שלך שוקעת מהר מאוד ואני רואה אותך עובדת כמשרתת אצל אישה שהייתה פעם משרתת שלך. המשכורת שלך היא הלינה והאוכל ומעט כסף שבקושי מספיק לך לקנות מעט צנוניות ופיינט של פורט לארוחת ערב.
18. You take sick in the service of this female monster and she turns you out of doors fearing your Funeral expenses should fall upon her.
במהלך עבודתך אצל הגבירה המפלצת, את נהיית חולה והיא מגרשת אותך מהבית שלה כדי שלא תצטרך לשלם את הוצאות הלוויה.
*
ניוטון היה ידוע כבעל נטייה מקאברית והוא אייר קריקטורות רבות בנושאים של מחלות, מוות וקברנים.
הנה הרופא השמן מנחם את החולה המורעב:
הרופא אומר: אין לי ספק שבביקורי הבא אראה שנפטרת מכל הצרות הארציות.
הנה ביקור שעורך הקברן אצל לקוח פוטנציאלי:
הנה אחד הציורים מסדרה שבה מלאך המוות מבקר אותו:
ואכן, זמן קצר לאחר שצייר את הציור, המוות ביקר אותו.
*
ובהקשר לסדרת הזונות, עוד משהו על ויליאם הולנד, המעסיק ואביו הרוחני של ניוטון.
הוא מת בגיל 58 בנסיבות לא ברורות.
בהספד שלו נאמר שהוא מת "כשיצא מהאמבטיה". המילה "אמבטיה" או "באניו" הייתה באותה תקופה, בין השאר, דרך אלגנטית להגיד בית בושת.
אם תרצה, דמותו של הכומר I, זה שלא עושה כלום, מזכירה את דמותו של המורה לֶמְפֶּל (מנורה) בטריק הרביעי של החברה ליצים מאקס ומוריץ, שכתב ואייר וילהלם היינריך בוש. למפל בעל הסנטר או הזקנקן המאורך, מרכיב משקפיים, יושב על כורסה, ממש באותה פוזה כמו הכומר, רק שעם מקטרת.
בוש עצמו, שהוציא לאור את מאקס ומוריץ כ-70 שנה אחרי הקריקטורות של ניוטון, היה גם הוא נתין של בית האנובר, כמובן בטריטוריה הגרמנית שלהם.