תאמינו או לא – אני עדיין זוכר את ריפלי
שנת 1918 הייתה כנראה שנה חלשה בספורט, וריפלי בייאושו חיפש נושאים אחרים לצייר. הוא החליט ללקט מוזרויות מעולם הספורט.
צלחת החמאה – ובעיקר שטיינלן, הקריקטוריסט שאהב חתולים
צלחת החמאה היה עיתון סאטירי, שפרסם בעיקר קריקטורות, מתוך תפיסה שהקהל מושפע ומזדהה יותר מביקורת חזותית מאשר ממילים.
לצייר עבור לואיס קרול – טניאל ופרניס
האיש המוזר הזה, האיש הגבוה והמגמגם שזכה לשם עולם עם צל של חשד בפדופיליה, די התאכזר לשני המאיירים שלו
גיאורג גרוס – היצירה בראי החיים והישבן
מה קורה לאמן ענק, שהיה קומוניסט, ושבעקבות ביקור בברית המועצות מתאכזב מהקומוניזם – שמגיע לארצות הברית שהיא החלום הרטוב שלו – ושם הוא שוכח את כל מה שהביא לו תהילת עולם, ומצד שני לא מתחבר לעולם החדש והריקני?
תערוכה במוזיאון הקריקטורות
ב-19 בחודש הזה (יוני) נפתחת תערוכת עבודות שלי במוזיאון הקריקטורות בחולון. אשמח מאוד לראות כל אחד מכם בפתיחת התערוכה.
מיהו יהודי
הקפדתי מאוד לצייר את כל היהודים החרדים זקופי קומה, יפי תואר ובעיקר בעלי אף סולד, ואת החילונים עיצבתי ברוח הציורים האנטישמיים.
נורית קרלין – קריקטוריסטית נפלאה שהלכה מאיתנו
ב-14 השנים שבהן פורסמו הקריקטורות שלה בניו יורקר, נורית הייתה החסכנית ביותר בקווים מכל הקריקטוריסטים של המגזין.
קווים קווים – ראוך ופלורה אלופי הסבלנות
רק הקריקטוריסטים הגדולים באמת מיישמים בעבודות שלהם את העובדה שכל סטודנט לאמנות לומד בשבוע הראשון, שאין להפריד בין רעיון לביצוע.
ביל מולדין – קריקטוריסט בחזית
אייזנהאור אמר: "הנח לו. הקריקטורות האלה עוזרות לחיילים לפרוק את התסכול, ולנו אסור להתערב." מישהו ציין שזה היה אחד הקרבות הבודדים שבהם פטון הובס.
גם הילד שלי יכול לצייר ככה – אמנות מודרנית בקריקטורות
כשהייתי בן שש כבר ידעתי לנסר גלגל מדיקט, ואחר כך די נעלבתי כששמעתי מישהו אומר שהגלגל הוא ההמצאה הכי חשובה של האנושות, והוא לא הזכיר אותי בהקשר הזה.