כיצד הגיע ההומור לפיסול
כוונתי לפיסול שמלכתחילה נועד להצחיק ולא דווקא פיסול שמצחיק אותי. ברומא למשל יש המון פסלים שאותי הם מצחיקים, אבל מי שעשה אותם ממש לא התכוון להצחיק.
ויליאם סטייג – התופעה שהמציא את שְרֶק
אימא שלו הייתה מכוערת ואבא שלו היה מכוער, אבל שְרֶק היה מכוער יותר משניהם גם יחד.
האחים מרקס באיור והאווזה שהולכת להוליווד
פרט לעובדה שהם היו כוכבי על, היה משהו באפיון החזותי שלהם שהקל מאוד על המאיירים והמעצבים
פרלמן והירשפלד – שני הומוריסטים גדולים
אחרי הפגישה, כשהירשפלד שאל את פרלמן מה הוא מתכוון לעשות, פרלמן ענה: "אין לי מושג. או שאתגייס ללגיון הזרים או שאכנס לאמבטיה".
גולברנסון ונורבגים אחרים
"כל בוקר המשרתת הגיעה עם הקפה. אני אמרתי דנקה והיא אמרה ביטה".
הסוריאליזם חי ונושם – בעיקר באיור
מי שיודע לקרוא מילים, דהיינו טקסט, בטוח שהוא "מבין" את הציור הסוריאליסטי. פסיכולוגיה הולך טוב עם מילים ו"סוריאליזם" נתפס בעיני רבים כ"פסיכולוגיה".
ג'יין מוריס ברדן ומשולש האהבה
למרות שהייתה נשואה לוויליאם מוריס היא כנראה מעולם לא אהבה אותו. היחסים בינה לבין רוזטי, שהרבה לצייר אותה, הפכו מהר מאוד ליחסי קרבה הדוקים.
כמה כבר אפשר להגזים?
לפעמים כשיש לדמות סימן זיהוי אופייני, אפשר להגזים ולעוות את הפורטרט כמעט ללא הגבלה, ועדיין יהיה קל לקשור אותו בתודעתנו עם המקור.
ומה עם השוודים? מנילס הולגרסן ועד קולינגן הנווד
בחיפושים שלי גיליתי שדווקא בתחום האיור ההומוריסטי – או במילים אחרות בקריקטורה – היו לשוודים כמה נציגים מצוינים שכדאי להכיר
דמויות ומשפחות פרי רוחם של קריקטוריסטים
על ההבדל בין יוצרים שיש להם צורך לפתח "שפה" לבין יוצרים שהיצירה שלהם היא מעין מעבדה שחוקרת את תחום העיסוק שלהם.