תזכורת סאטירית
מדי פעם אני מזכיר כאן שהיה פעם מוסף סאטירי כזה, דבר אחר.
בהוצאה הבינו שיש לפרודיות האלה קונים, ויצרו סדרה משלהם, אם כי פחות נשכנית.
לאחרונה אתם שואלים אותי האם זה בגלל מזג האוויר? האם זה בגלל המצב? אתם אומרים שאפילו בסופרמרקט התחילו לשאול מה קרה לי, שלא לדבר על הבנק.
לפי כמות הספרים שנכתבו וצוירו לילדים, שהנושא שלהם הוא מפלצות, ברור שהמסקנות שהפסיכולוגים יגיעו אליהן יהיו בסיס מצוין לטיפול.
כוונתי לפיסול שמלכתחילה נועד להצחיק ולא דווקא פיסול שמצחיק אותי. ברומא למשל יש המון פסלים שאותי הם מצחיקים, אבל מי שעשה אותם ממש לא התכוון להצחיק.
את היכולת שלו לייצר הומור בעזרת הגרוטסקיות, יכולת שמוכרת לנו היטב מהכתיבה שלו, אפשר לראות גם באיור
על החייל הצעיר שיוצא למעין מסע צלב למצוא את העולם הטוב שהבטיחו שיבוא אחרי המלחמה
אם צריך מילה אחת על זה שאין כל קשר בין איכות להצלחה, המילה היא "חתולי", או בשתי מילים: "אלי שרייבר".
גוטמן מראה שגם ההפך משתיקה זה לא בהכרח דברי חוכמה, אלא נעירת חמור.