העולה היורד לחיינו – אפרים קישון כמאייר

אתם זוכרים שגם לאנגלים יש אפרים קישון משלהם, דהיינו הומוריסט ממוצא הונגרי שזכה להצלחה עצומה באנגליה ובארצות דוברות אנגלית. שמו ג'ורג' מיקש.

והוא היה מבוגר ב-12 שנה מאפרים קישון, והגיע לאנגליה עוד לפני מלחמת העולם השנייה.

את הסיפור הבא סיפרתי כאן באתר יותר מפעם אחת:

פעם כשפגשתי את ג'ורג' מיקש שאלתי אותו למה לא תרגמו אף ספר שלו לעברית, מה גם שהוא כתב שני ספרים על ישראל.

וג'ורג' ענה: "אתם לא זקוקים לי, יש לכם את אפרים קישון. שנינו מעתיקים מאותם מקורות רק שאני מודה בזה והוא לא…"

כדי לנסות ולהבין את מורשת ההומור בישראל ובאנגליה אנסה בכמה שורות לדבר על ההבדלים בין השניים.

ההצלחה של שניהם הייתה עצומה, אבל אם תרצו לקנות את קישון בחנויות ספרים בתל אביב היום, ספק אם תמצאו.

את מיקש מוכרים בלונדון עד היום ובכמה חנויות. הוא בערימה ליד הקופה (מה שמעיד על פופולאריות גם היום).

עוד משהו, וזה בגדר השערה, כיוון שלא בדקתי ממש:

אם תשאלו אנשי הומור משפיעים באנגליה, למשל את ג'ונתן מילר, אלן בנט או ג'ון קליז, מי ההומוריסטים  שהשפיעו עליהם, ספק רב אם ג'ורג' מיקש יהיה בראש הרשימה. אצלנו רוב הסאטיריקנים ינקבו בשמו של קישון כשם הראשון.

ועוד משהו: ג'ורג' מיקש לא זכה בתור "סר" ומעולם לא חשב שהאנגלים מנעו ממנו איזה כבוד. כמעט ההיפך – הוא תמיד ציין בסיפוק איך תרבות קסנופובית כמו התרבות האנגלית קיבלה אותו בחום (חום אנגלי, אבל חום). את זה שמעתי מפיו.

כשדיברת עם קישון, ועשיתי את זה כמה פעמים, כולל ראיון במעריב שמישהי עשתה עם שנינו, ההצלחה העצומה שלו בעולם עלתה כבר במשפט הראשון, ומיד אחריו משפטים רבים על כך שישראל לא העריכה אותו מספיק, ואפילו פרס ישראל ניתן לו על "מפעל חיים" ולא על "ספרות…"

ברשומה הזאת אני לא עוסק בכל היצירה המפוארת של קישון, אלא בספר אחד וגם ביכולות שלו כמאייר.

לי אין ספק שהספר הטוב ביותר של קישון היה הספר הראשון שכתב בארץ, העולה היורד לחיינו.

שני דברים כדאי להזכיר שקשורים לספר הזה. האחד, שהוא מלווה באיורים של קישון עצמו. והשני, שקישון כתב אותו בהונגרית והספר תורגם (או כמו שזה נכתב בספר "הפכו לעברית") באופן נפלא על ידי אביגדור המאירי.

אפרים למד בהונגריה אמנות ופיסול ויש משהו חביב ביותר באיורים שלו.

קו המתאר שלו בנוי בדרך כלל מהמון קווים:

אם אנחנו משווים את זה למילים, זה דומה למי שמשתמש במילים רבות במקום שמילה אחת מספיקה. קוראים לזה "נודניק" אבל באיור יש לנודניקיות הזאת חן רב.

את היכולת שלו לייצר הומור בעזרת הגרוטסקיות, יכולת שמוכרת לנו היטב מהכתיבה שלו, אפשר לראות גם באיור:

הצד הגרוטסקי באיור מודגש בדרך כלל על ידי הבעות.

הנה מקבץ הבעות אופייניות לקישון המאייר:

מה שמעניין אצל קישון (וגם אצל מאיירים אחרים) שבקו האופייני (במקרה שלו הקו המורכב מקווים רבים) הוא משתמש בעיקר באיור של בני אדם. כשהוא צריך לאייר מבנים למשל הוא מצייר אותם בקונטור "קונבנציונלי":

הנה כמה דוגמאות מהעולה היורד לחיינו, ואתן כאן לאיורים להוביל אותנו.

אבל קודם הנה המוטו של הספר שכתב אפרים:

זה עדיין קישון הצעיר, הפליט אסיר התודה למדינה שקלטה אותו. עדיין לא האיש העשיר, המצליח והממורמר שלא זכה לכבוד המגיע לו, האיש שחי חלק מהזמן בחו"ל.

הנה ההקדמה שלו במלואה:

את המנגנון ההומוריסטי הזה שעליו מבוססת ההקדמה אפשר למצוא אצל הומוריסטים רבים, והידוע בהם הוא ג'רום ק. ג'רום בשלושה בסירה אחת בפרק 12.

אצל ג'רום הוא קצר יותר:

וכעת לכמה איורים של קישון.

בפרק השלישי, שלושת קרוביי הוא מציג לנו את הדודה אילקה, הדוקטור סאלאמון ואת הדוד יעקב:

הנה הקדמה קצרה לפרק איך הצלתי עצמי ממוות:

זה סיפור שעוסק בפרנויה.

פרנויה, כמו היפוכונדריה, היא מהחומרים שסאטיריקנים אוהבים מאוד.

האיור הבא הוא אחד המורכבים והגרוטסקיים ביותר שיש בספר:

והוא בא לאייר את הפרק על התור בישראל.

תגידו? יש איזה סאטיריקן שלא כתב על התור בארץ?

פעם קיבלתי מחברי אבנר כץ שגר אז בלונדון, סיפור על איך בלונדון יש תור ארוך של אנשים שעומדים בתור כדי לקבל אישור לעמוד בתור…

הנה ההקדמה לפרק תור החוצפה:

למרות שהאיור הזה, אחד הטובים בספר, הוא  גרוטסקי במיוחד, בכל זאת קישון האירופאי, צייר תור אירופאי, כלומר, אנשים שעומדים זה אחרי זה. נכון, מכים, נושכים ובועטים זה בזה, אבל זה בכל זאת תור. ולא כמו התור הישראלי שגרבוז מתאר: "ריבוע מורכב מאנשים כועסים שכל פעם מתכווץ ומישהו נדחף פנימה".

האיור הבא הוא לפרק מחלת הגססת, דהיינו הגסות הלאומית הישראלית:

הנה ההקדמה הקצרה לפרק הזה:

בעתיד יהיו לקישון עוד טקסטים רבים על העברית וגסויותיה, אבל כאן הוא מסכם את הנחיצות של הגסות בצורך לקצר…

שלושת הקופים האלה הם איור kרשימה על הציות לחוק:

במקרה הזה מדובר בחוק שאוסר עישון באוטובוסים. קישון מסיים את הרשימה בסוגי התגובות או סוגי המעשנים שמגיבים להוראת השוטר להפסיק לעשן:

ונסיים בפרק שלם שאני מביא אותו כמו שהוא, וגם בשני איורים שהוספתי אני לפרק הזה.

היום, כשחלק גדול מהלימודים הם וירטואליים, יש בפרק הזה משנה עניין: