לאייר שירה לילדים, וגם משהו על הג’אברווקי
ביחסים בין כותבים למאיירים קל לזהות את הטקסטים שנכתבו מלכתחילה כדי שמישהו יאייר אותם, ולעומתם את הטקסטים שרק לאחר שנכתבו, ובדרך כלל הודפסו, מישהו החליט לאייר אותם.
ההומור של דיקנס
בהרצאה על דיקנס שהעברתי לפני כמה חודשים בבית אריאלה, מישהו מהקהל כעס שהעזתי להזכיר את דיקנס בנשימה אחת עם טולסטוי.
בתפקיד אלוהים – ביאליק
קראו את השורות הבאות אפילו לא ממש בעיון: ביראת הרוממות מפני שגב הדיבור הביאליקי, שנבצר מהקולמוס למסרו כמלוא נתינתו, כונסו אמרי פי המשורר בתמציתם בלבד – גופי דברים. אכן, רבה חרדת האחריות אף במסירת הד דברים מפי גדול הדור, שבת קולו עדיין מהדהדת בחללו של הדור, שסער דברו עודנו הומה בלב האומה…
חנוכה בדבר אחר
שלום חברים, גם אנחנו בדבר אחר ידענו לחגוג את החגים ברוח ישראל סבא, ובחג החנוכה הכנו מדי פעם מטבח (או מטבוחה, אני כבר לא זוכר).
ספרי “אלף בית” ומשהו על השייקרים
כמעט לכל מאייר יצא לצייר ספר “אלף בית”. כבר משחר הדבר הזה שנקרא “ספרות ילדים” אפשר למצוא ספרי א.ב. רבים, שחלק מהם כמובן נועדו ללמד את הטף את יסודות הקריאה, אבל כבר אז היו רבים שבצד היסוד הדידקטי מצאו דרך להכניס בהם שעשוע והומור.
דון פרימן וסיפורי החיות
ככה מתחיל הספר הקומדיה האנושית של ויליאם סארויאן בתרגום הישן של יצחק בן צבי שכל כך אהבנו בילדותנו:
דרקולה – מְארמין וָמברי ועד איאן פולוק
כשעסקתי בהכנתו של הספר לונדון בעקבות סופרים וספרים, והגעתי לצ’לסי אל הבית שבו היה גר בראם סטוקר, מי שכתב את דרקולה, נזכרתי בארמין (ארמיניוס) ומברי, מגיבורי ילדותי.
שתי מאיירות נפלאות – מרי לוניג וסוּ קוֹ
מצבו של העולם היה טוב בהרבה אם בכל התחומים נשים היו משתלבות או תופסות את מקומן כמו בתחום האיור. כבר במאה ה-19, כאשר באמנות (ציור ופיסול) מספרן של הנשים המובילות היה זעום, באיור היה שינוי חיובי.
אחריותו של הקו
הרבה כבר כתבתי על הקו – אחד היסודות החשובים של האמנות החזותית. כולם יודעים שמדובר במשהו שלא קיים במציאות ושהומצא על ידי אמנים, שנזקקו לו כדי להגדיר תחומים, וגם בתהליך ההתפתחות של הדפוס, כאמצעי עזר להדפסה. הפעם אדבר על “האחריות”.
הרקע – רמברנדט, מסי וסאקי
תארו לכם את הסצנה הבאה: רמברנדט מציג לפני המזמינים והמומחים את היצירה שלו משמר הלילה, ובאותה הזדמנות הוא גם מציג את יכולותיו במשחק הכדורגל (כן, אני יודע שלא היה קיים אז).