המכונות המטורפות של רולנד אמט
כשאני בלונדון אני תמיד נכנס לכריס ביטלס, שזאת הגלריה החשובה ביותר לאיור באנגליה.
כשאני בלונדון אני תמיד נכנס לכריס ביטלס, שזאת הגלריה החשובה ביותר לאיור באנגליה.
בלונדון פועלים עד היום פַּסָלִים שמוציאים מתחת ידם פסלי ברונזה במין נטורליזם ריאליסטי של המאה ה-19, ואז מעמידים אותם ברחוב לטובת תיירים כמוני.
הרשומה הזאת קשורה לקודמת, שעסקה בבוריס אנרפ, אבל גם אם לא קראתם את הקודמת אפשר בהחלט לקרוא ללא ההקשר.
הרשומה הזאת תיקח אתכם מהמוזאיקה של רוונה עד לאיאן פלמינג שהמציא את ג’יימס בונד.
האם ידעתם שבקריית שמואל יש מוזיאון לאמנות דתית שנקרא גם “מוזיאון בן-אורי”?
ב-1836, כאשר צ’ארלס דיקנס התחיל לפרסם את הפיקוויקים, היה זה כבר סוף עידן הדו-קרב באנגליה. אם כי הקרב האחרון שנרשם היה בשנת 1852.
ברשומה הקודמת סיפרתי על גלן בקסטר, ואמרתי שאביא איורים שלי שנעשו כמחווה לעבודות הנפלאות שלו.
באנגליה, המושג פאבליק סקול הוא מטעה. השם נשאר מהתקופה בה כל ילד היה יכול להתקבל, אבל כיום מדובר בבתי ספר יוקרתיים שלא מקבלים כל אחד.
קראו לו יצחק רייז, אבל הוא אימץ לעצמו שם עט – משה נאדיר. (“נאדיר” באידיש זאת מין קריאת התגרות, משהו כמו “הנה לך!”)
יותר מפעם אחת הזכרתי את יוסי שטרן, שהיה המורה שלנו לאיור בבצלאל.