ספרים לאיילת
אספתי את כל מה שאיירתי פעם בנושא ספרים וחלק גם ציירתי במיוחד, סך הכול 50 איורים.
אספתי את כל מה שאיירתי פעם בנושא ספרים וחלק גם ציירתי במיוחד, סך הכול 50 איורים.
היום ממעטים להשתמש באיורים כדי למשוך את הקהל. אחד ההסברים לכך הוא השיגעון לידוענים, הסחורה התרבותית הזאת נמכרת הרבה יותר טוב בעזרת צילומים.
שנת 1918 הייתה כנראה שנה חלשה בספורט, וריפלי בייאושו חיפש נושאים אחרים לצייר. הוא החליט ללקט מוזרויות מעולם הספורט.
כיצד מנציח המאייר סופרים, משוררים וחברים, ואפילו את עצמו, גם אם ממש לא התכוון לכך
ריקארד סיפר לי שגם השוודים החסונים נהנים מאוד להתעורר בבוקר ולחשוב שהם חולים סופניים.
מספרים שבנט המציא מין פנס קסם שנקרא “אידולוגרף”, שהצל שמטיל האור שלו חושף את האופי והאישיות האמיתיים של האובייקט המואר.
בעיקר ציורים של בעלי חיים. מוזמנים לבוא לקנות או להסתכל, או גם וגם.
תוכל להבין כמה קשה היא התאווה הבלתי מרוסנת הזאת לרצנזיה וכמה מכאיבה ובלתי ניתנת לריסון היא העלייה המהירה בסולם הביקורת?
צלחת החמאה היה עיתון סאטירי, שפרסם בעיקר קריקטורות, מתוך תפיסה שהקהל מושפע ומזדהה יותר מביקורת חזותית מאשר ממילים.
“…זה סיפור על לאיוש הישר, שהיה סגן המריח במשרד המפקח על סירחון הבנזין מטעם הממלכה ההונגרית הגדולה…”
ספר הדרכה לסאטירה