סידון וקרמן – פרק 2
הפרק השני, שבו אני ממשיך לסקור את 25 הספרים שאפרים סידון כתב ואני איירתי
הפרק השני, שבו אני ממשיך לסקור את 25 הספרים שאפרים סידון כתב ואני איירתי
אם עד אז עוד לא הייתי בטוח שהכישרון הנפלא שאפרים חונן בו נועד ממש לאוזניים שלי, הרי שהספר הזה הוכיח את זה סופית.
נותרו אם כן כשני מטרים כדי לחולל ניסי שמחה, וגם “אל תעשו אותם ארוכים מדי, כי הפנייה מבן יהודה לאלנבי די חדה”…
כשאני מצייר פנים של ילד, אני נזהר בכל קו, ואילו בפרצוף של אדם זקן כל קו שיוצא, אפילו במקרה, נחשב לעוד איזה קמט.
הקלות והפשטות היא אם השעמום, ואם ספירת כבשים עוזרת להירדם, אז ציור כבשים יש לו אפקט דומה.
מהרגע שהכרתי את העבודות של סימונט הרגשתי קרבה מיוחדת למאייר הזה, שמתרחק מהליטוש והמתיקות שמאפיינים מאיירים אמריקאים.
בביקורות אמנות בימינו המילה “סוריאליזם” היא לפעמים מילת גנאי. לעומת זאת, בהקשר של איור משתמשים בה הרבה ולרוב במובן חיובי
כשחיים סיפר שפיתגורס אהב להדגים בעיות מתמטיות בעזרת גולות, אותי עניינו רק הגולות, כי בילדותי בכרכור קראנו להן “בלורות”
הסאטירה הבריטית חצתה כבר מזמן את גבולות “הטעם הטוב”, אבל לראות ממש את הבובות הגרוטסקיות האלה מתנועעות ומדברות – זה היה שיא חדש.