חזרתי לסדרת בעלי החיים, ועכשיו הגיע תור היען. לקח לי זמן להתרגל לעובדה שמה שהכרנו פעם בתור “בת יענה” או אפילו “כנף רננים” זה פשוט יען.
כאשר אדם ברוך ערך את המוסף התל אביבי של ידיעות אחרונות, הוא ביקש ממני טור סאטירי, ואני בחרתי בדמותה של בתיה, ושם שילבתי את הסטריאוטיפ של מי שטומן את הראש באדמה עם סטריאוטיפים טקסטואליים שאנחנו שומעים יום-יום מפי פוליטיקאים.
בעבר הקדשתי לבתיה רשומה מיוחדת, אבל היא נעלמה מהרשת. בקרוב אעלה אותה שוב.
בספרי מה-מי-למה שעשיתי יחד עם אהרן שמי, הקדשנו שאלה למיתוסים שמתקשרים לבעלי חיים. וזה היה האיור:
היען הבא הוא מעטיפת הספר מחשבה אחת קדימה של אלון ברוידא:
ואלה זוג היענים שממהרים לתיבת נח של יורם טהרלב:
בספר נו, באמת, שכתב תומר קרמן בני ואני איירתי, מספר האבא לבן סיפורים שאת רובם הוא ממציא. הנה הטקסט שמלווה את האיור הבא:
אני לא יודע אם תומר המציא את זה סתם או שהוא התבסס על קרבות שנערכים בין בני אדם לקנגורו:
הנה עוד יען אחד שציירתי, הפעם בטכניקה של חיקוי לחיתוך עץ, לספר מדעי החיים המשוגעים, שכתב אוֹרי בית-אור.
בשנת 2018 יצא בהוצאת עם עובד הספר הזה:
בו סיפר אפרים סידון על ארץ של יענים – ארץ יען כי:
בארץ הזאת התושבים הם יענים, ומולך עליהם המלך יעני:
יעני הוא מלך מושחת והממשלה שלו מושחתת. וכדי שהתושבים לא יראו את כל מה שקורה במדינה, יש מערכת אזעקה:
המלך ושריו מפעילים את המערכת בכל פעם שהם רוצים שהעם לא יראה דבר, ואז כל אזרחי יען כי טומנים את הראש בחול:
אבל יום אחד מגיעה ליען כי סופה איומה שמעיפה מהמדינה את כל החול, ואז מי שניסה לטמון ראשו בחול נראה ככה:
המלך החל לחשוש שכעת, כשהאזרחים יראו מה קורה, הם יבואו וישתלטו על הארמון.
ואכן, יום אחד הגיעה לארמון משלחת זועמת וכך זה נראה בספר:
יש גם סוף טוב, אבל סוף לא מספרים, גם אם הוא טוב.
עוד על הספר הזה, וגם על בתיה, תוכלו לקרוא כאן.
גם צלמי הטבע וגם המאיירים אוהבים מאוד את הראש של היען. הנה טבלה שהכנתי לכם ובה ראשים של יענים שאיירו מאיירים שונים:
היען הבא הוא של סטן מאק מתוך הניו יורק טיימס:
סטן מאק הוא מאייר, סופר וצייר קומיקס ותיק (נולד ב-1036) ופעיל מאוד. בין שאר הספרים הגרפיים שכתב ואייר יש ספר קומי על ההיסטוריה של היהודים, The Story of the Jews. אם אני לא טועה, הספר הזה לא תורגם לעברית, ואם אכן כך אני מביע תמיהה.
היען הבא הוא מהספר אבא אווז ואייר אותו ו.ו. דנסלו:
דנסלו חי בין השנים 1915-1856. באמריקה הוא נחשב למאייר “קלאסי”, רק בגלל שהוא מזוהה עם הקוסם מארץ עוץ, שבדרך כלל הופיע עם האיורים שלו. בעיניי הוא מאייר בינוני.
האיור הבא הוא של ארנסט גריזה:
לאחרונה כתבתי עליו ברשומה על סאליבנט.
והנה עוד שלושה ספרי ילדים שגיבוריהן הן יענים:
המאייר כאן הוא ג’ו קולקה, מורה בקולג’ לאמנות בפנסילבניה. על פי הסיפור הזה היענים הם אלופים בהסוואה.
הספר הבא הוא של היוצרת האמריקאית בֶּת הוטלה:
זהו עוד אחד מהספרים שמסביר לילדים מה זה אוטיזם.
והספר האחרון הפעם הוא:
אייר אותו המאייר האנגלי גראם הוג והוא מספר על יען שמנסה לעזור לכולם.
תגובות פייסבוק