ברשימה הקודמת סרקתי בפניכם את שבעת הספרים הראשונים שעשינו אפרים ואני משנת 1983 עד 2009.
בשנת 2010 התחלנו לשתף פעולה עם הוצאת אגם, שלאפרים היה קשר איתה בעיקר כשתרגם לה ספרי ילדים, והוצאנו באגם את הספר הזה:
גם כאן נחוץ סיפור רקע:
פסיה צמיר ודינה תירוש הן פרופסוריות חברות סגל בחוג לחינוך מתמטי-מדעי וטכנולוגי באוניברסיטת תל אביב. הן מפתחות חשיבה מתמטית לגיל הרך. השתיים ביקשו מאפרים לכתוב ספר שיסביר לילדים את המושג "שוויון" במתמטיקה, ואפרים כתב סיפור (מבריק בעיניי) על שתי נסיכות תאומות, שמרגע לידתן כל אחת מהן רצתה בדיוק מה וכמה שיש לשנייה:
אביהן המלך מינה אפילו "שר השוואה", אבל השר לא היה מסוגל להסתדר עם הנסיכות והתפטר.
כדי להפריד ביניהן בנה המלך לכל אחת מהן ארמון על אי בודד, ועל כל אי היו ארבעה דרקונים ששמרו:
זה מסתיים באופן מפתיע:
והפעם המבקרים התמוגגו.
"עזבו את המסר המתימטי", כתבו המבקרים. "תיהנו מהעלילה המצוינת…"
פה ושם אתם מוצאים מבקרים שראויים לכינוי "ראויים…"
באותה שנה (2010) הוצאנו בהוצאת כתר את הספר הזה:
כדי להיזכר ברעיונות תנ"כיים יפים, בחרנו פסוקים מספר משלי, ואפרים חיבר למסרים עלילות שמתרחשות בימינו.
הפסיכולוג עמירם רביב, שעוסק הרבה בספרי ילדים והיה שותף לרעיון, כתב לספר את ההקדמה, ממנה אני מביא קטע:
בחרתי להביא מתוך הספר סיפור אחד בשלמותו:
לאחר שנתיים, בשנת 2012, הוצאנו בהוצאת כתר עוד ספר שבו מתייחס אפרים לטקסטים קיימים.
מדובר בספר הזה:
הפעם מדובר בפרשנות מודרנית ואירונית לאגדות ילדים ידועות. הנה ההקדמה שכתב אפרים:
במהלך הספר יתברר לקוראים שהמכשפה של עמי ותמי היא דווקא הגיבורה הטובה בספר.
וגם הזאב בסיפור של כיפה אדומה הוא ממש לא רשע:
גם האחיות של סינדרלה נלחמות בספר הזה על שמן הטוב:
ואם חשבתם שהעורב ממנו גנב השועל את הגבינה הוא תמים וטיפש – טעיתם. הבחור ממש הרעיל את השועל הרשע:
ספר חשוב שרוצה ללמד ילדים לבדוק דברים לפני שהם מאמינים.
עברה שנה ויש ספר נוסף:
זה אחד מספרי הילדים הבודדים שאפרים כתב בפרוזה. בספר מסופר על ממלכת החלומות, שם האיורים מצוירים בקו כחול:
והאיורים שמתארים את העולם הארצי, לשם נשלחים החלומות, הם בקו שחור (עם רמזים כחולים של החלום):
גם הספר הבא ראה אור ב-2013:
הוא יצא במסגרת ספריית פיג'מה.
אפרים חרז את הסיפור הידוע על האיש שבא לרב להתלונן שצפוף להם בבית, והרבה אמר שיכניס את כל חיות הבית.
בעבר כבר סיפרתי שמערכת פיג'מה בקשו ממני לרכך את דמות הרב. הנה הרב לאחר שריככתי אותו:
אהבתי את החופש שבו איירתי את שמעון, זה שבא לרב להתלונן על הצפיפות:
כמה כיף זה לעבוד על האיור כשהעורכים לא מתערבים.
והנה הדירה הצפופה עם כל החיות ששמעון הכניס במצוות הרב:
בשנת 2014 יצא לאור הספר הזה:
אפרים כתב את האגדות האתיופיות האלה יחד עם מסקי שיברו, שחקנית וסופרת, שסיפרה לנו שגם לאתיופים היה "הרשלה" או "ג'וחא" משלהם ושמו אבא גברהנה.
כדי לעצב את דמותו נעזרתי בציורים מאתיופיה.
הנה ארבעה איורים מהספר הזה:
תוכלו לקנות ציורים מקוריים מהספר הזה כאן.
בשנת 2015 יצרנו את הספר הזה:
זאת גרסתו של סידון לאגדה שאנחנו מכירים בגרסתו של ביאליק בשם אלוף בצלות ואלוף שום, אגדה שקיימת בתרבויות רבות.
הספר יצא בהוצאת עם עובד. הנה הכריכה האחורית:
והנה אחת הסעודות המלכותיות, שבהן מציג הנסיך למלך את נפלאות המלח:
באותה שנה (2015) חרז אפרים אגדה ידועה בשם משה והגדי:
זה נעשה לספריית פיג'מה.
זה לא ממש האיורים הכי מוצלחים שלי. אני חלש בתיאור של גיבורי על, בעיקר אם הם גיבורי על יהודים.
דווקא המאמץ שהשקעתי כדי שמשה שלי יהיה אהוב, ואפילו נערץ על ידי הילדים, הביא בסוף דמות משעממת. הנה:
הסיפור בא לשכנע את הילדים שרועה שדואג לאחרון הגדיים בעדר שלו יכול להיות גם מנהיג של עם גדול כמו העם היהודי…
שנה מאוחר יותר, ב-2016, החלטנו להוציא אוסף שירים שיקרא שירים רעים לילדים טובים:
הספר, שיצא לאור בהוצאה בשם בננה (הספר היחיד שיצא בהוצאה זו) איגד בתוכו שירים מכמה ספרים של סידון, שהמאחד אותם היה הומור שחור שמתאים לילדים: כמו האחות שמחממת קפה על ילד חולה שיש לו חום גבוה:
או השום שכאבו לו השיניים והרופא השתיל לו שיני זהב:
או גרסה מאוירת חדשה ל"כיבוי צופי":
וגם משהו על האידיוט שקופץ בראש:
זאת הייתה הרשומה השנייה מבין שלוש על העבודה המשותפת של אפרים סידון ושלי. את הראשונה תמצאו כאן. את השלישית כאן.
תגובה אחת