מציירים חיות - כבשה

בין הכבשה של הנסיך הקטן לכבשים של קדישמן קיים מרחב שלם, ואם תשאלו אותי – די משעמם. ברוב המקרים היצור הזה שנקרא כבשה מבוסס באיור על ענן:

עם כמה תוספות הענן הופך לכבשה:

ואפשר גם כך:

הקלות והפשטות היא אם השעמום, ואם ספירת כבשים עוזרת להירדם, אז ציור כבשים יש לו אפקט דומה.

הנה באיור שלי הכבשה שמבקשת מסנט-אכזיפרי שיצייר לה ילד:

זה מתוך הספר על הדברים החשובים באמת של חיים שפירא.

בספר קוקוריקו וחברים של שלומית כהן-אסיף איירתי את הכבשה הזאת:

בספר החתול ה-13, שנכתב ואויר על ידי תומר קרמן, אורי קרמן, אביב אלחסיד ואני, יש אוסף של אמונות טפלות ואמונות אחרות שגם הן טפלות.

ובפרק על המזל הרע שמביא המספר 13, הופיע גם הכבש ה-13:

הנה כבשה מתוך סדרת הספרים מה-מי-למה, סדרה שעשיתי עם אהרן שמי במטרה ללמד ילדים טריוויה באופן משעשע:

והנה כבשים שמכבסות כבסים, כפי שכתב אפרים סידון בספר באמת אלף בית:

ועוד משהו ממשחקי הלשון של אפרים סידון, וזה מהספר שירים רעים לילדים טובים:

כציור אורח בחרתי להביא קריקטורה של גארי לארסון (Larson).

אינני מביא פרטים על לארסון, פרט לכך שהוא אמריקאי ונולד ב-1950, כי אני מאמין שכולכם מכירים אותו. ומי שבמקרה לא, ילך בשקט בשקט למחשב ויקליד את שמו.

הכבשה הבאה היא של קלאוס בומלר, אמן גרמני מעניין, מתוך ספר על זוגות:

הצייר הרשמי של הכבשים – עוד לפני מנשה קדישמן – היה האמן האנגלי הנרי מור. הוא אמנם לא חידש הרבה, אבל יש לו אין-ספור רישומים של כבשים. למשל:

וכשמדובר בכבשים וברועה יש כמובן אין ספור איורים כאלה:

שיש בהם אולי מסרים דתיים חשובים, אבל מצד האיור הם בנאליים.

ויש גם כמה אמנים שנתנו ביטוי חזותי למושג "כבשה שחורה". כדי להדגים בחרתי הפעם בצילום:

הצלמת היא מיליקה טפאוואק, שחיה בארצות הברית ומוכרת ברשת צילומים עם משמעות סמלית, רובם מבוימים.

שיר הילדים האנגלי Baa Baa Blacksheep , שהגרסה הראשונה שלו נכתבה ב-1731, השפיע על כותבים רבים. הנה השיר באנגלית ובתרגום לעברית של ישי אדלר:

רודיארד קיפלינג השתמש בשם השיר ככותרת לסיפור אוטוביוגרפי על ילדותו הקשה.

וכמובן, כמה סופרים של ספרי ילדים כתבו ספר בשם זה.

כמו הספר של איזָה טראפּאני הפולניה:

שמספרת על כבשה שמגלה שחברותיה לחווה רוצות יותר מסתם צמר.

מישהו גם חשב שזה שם טוב למסעדה:

ויש גם ספר כזה:

ספר שנכתב בהומור מרושע לילדים, על כבשה שמגלה שתרנגול ההודו יכול להיות חבר טוב לתעלולים.

כמובן שעניין השינה והטכניקה של ספירת הכבשים היא נושא להרבה ספרים.

הנה ספר עם איורים של המאיירת הווייטנמית לויאן פאם:

רוב סקוטון הוא סופר ומאייר אנגלי, שעיצב כבשה די מעניינת לספר הזה:

עוד כבשה שלא נרדמת.

וגם הספר הזה שאייר טורס בנהאם:

על כבשה שכל הזמן מפהקת ונרדמת, וכל חברותיה מנסות לעודד אותה לפעילות.

ויש גם את הספר הזה:

וגם זה:

שהם חלק מסדרה גדולה של ספרים שהראשון בהם היה זה:

המאיירת היא מרגוט אפל, ילידת 1946.

וכמובן, כמו תמיד יש מי שיכתוב על בעל החיים משהו הפוך מהסטריאוטיפ. נקרא לזה "קונטרה סטריאוטיפ". במקרה זה, ספר על כבשה שובבה שאוכלת את הפרחים של גברת בוטס: