כבר ברשומות על הומור בצילום ובקו ועל אוכל באיור רציתי להציג את הלגה סטנצל.
אבל דחיתי סיפוקים והפעם אציג אותה כאן בצוותא עם המאייר הידוע גִי בִּיוּ:
את שניהם אני מניח תחת הכותרת “סוריאליזם באיור”.
בעבר כבר כתבתי על כך שהסוריאליזם על כל סוגיו השפיע יותר על האיור מאשר על האמנות הפלסטית.
בביקורות אמנות בימינו המילה “סוריאליזם” היא לפעמים מילת גנאי. לעומת זאת, בתיאורים של שפות איוריות משתמשים בה הרבה – לעיתים הרבה מדי – וזה כמובן ציון חיובי; כמו במקרה של הלגה סטנצל, שמעניקה דימויים שונים של חיות ובני אדם לחפצים שהיא רואה סביבה בבית.
השפה שלה זכתה לכינוי “סוריאליזם ביתי”, כי היא כמעט לא יוצאת מהבית, למעט לחצר, כדי לתלות כביסה.
תראו את סדרת הכביסה הנפלאה שלה:
כמה טוב שאין לי צורך לכתוב אף מילת הסבר לעבודות האלה.
בעבר העליתי רשומה בנושא הפראידוליה. מדובר בתכונה שלנו לראות בכל מיני תופעות, נופים, עננים וחפצים – דמויות, בעיקר של חיות או בני אדם.
פסיכולוגים מסבירים את זה בעידנים הקדומים, שבהם חששנו מכל מיני אויבים שמסתתרים, ופיתחנו תכונה שעוזרת לנו לזהות אותם לפני שהם יתנפלו עלינו.
אבל הפראידוליה של הלגה סטנצל היא חלקית. כלומר היא רואה סביבה משהו שמזכיר לה משהו, ואז היא מסדרת את החפצים או הבגדים כך שידגישו את הפרצוף או את בעל החיים, כמו בפרצופים האלה:
למרות שסוג הדמיון ה”פראידולי” החזותי שלה הוא מיוחד במינו, היא בהחלט מתכננת את הדמות או החיה בסקיצה שהיא עושה:
הלגה סטנצל נולדה בסיביר, רוסיה, ולמדה אמנות באומסק ובסנט מרטינס, לונדון. כיום היא חיה ועובדת בלונדון.
הסיסמה שלה היא זאת:
לפעמים היא רק מצרפת חפצים, דברי אוכל וכו’:
לפעמים היא מוסיפה מעט מאוד, נקודה או שתיים:
ולפעמים קצת יותר:
והנה גם משהו אקטואלי:
וממנה, לאחד מחשובי המאיירים של זמננו – גִי בִּיוּ.
גם הוא מסומן כ”סוריאליסט”, אבל בשונה מההתכנסות הביתית של סטנצל, ביו יוצא למרחבים ומשתמש כמעט בכל היסודות שאפיינו את הסוריאליזם, כמו פרספקטיבה:
השתקפויות:
מים ושמיים:
צללים:
ועיוות אלסטי של חומר:
הוא אוהב מאוד להעניק למבנים טיפול אלסטי ואפילו תכונות של בעל חיים, כמו כאן למשל:
הרעיונות שלו לפעמים פשוטים עד פשטניים:
אבל הביצוע הענייני והמדויק שלו מעניק להם כוח.
חלק מהכוח שבאיורים שלו נובע מהקונטרסט בין הגדול לקטן, שאותו הוא מדגיש ברבים מהאיורים, כפי שראיתם.
הסיכון היחידי שגי ביו לוקח על עצמו כמאייר הוא “לעולם לא לקחת סיכון”.
כמה מילים על האיש:
ביו נולד בצרפת ב-1941. בגיל 21 עבר לפריז ושם עבד כמעצב גרפי. בשנת 1969 עבר לניו יורק והתחיל שם בקריירה של מאייר (עוד פרטים בריאיון להלן).
היום הוא נחשב לאחד המאיירים האמריקאים החשובים והמשפיעים.
בשנת 1986 יצא באמריקה הספר הזה:
העורך סטיבן הלר – הוא עצמו מאייר וחוקר איור – ראיין שם כמה מחשובי המאיירים האמריקאים.
מתוך הריאיון שערך עם גי ביו אני מביא כאן כמה שאלות ותשובות. שילבתי ביניהן איורים מספר הילדים של גי ביו, אוטובוס 24, שהיום נחשב לספר קלאסי. בביקורת על הספר נכתב שלא ברור אם מדובר בספר לילדים או למבוגרים. האם אתם מכירים ביקורת טובה מזו?
לשאלה – למה הוא לא נשאר בעולם הפרסום – ענה ביו:
היה לי ברור שאני ממש לא טוב בזה.
– מי היו האמנים שהשפיעו עליך כמעצב צעיר?
סביניאק, אנדרה פרנסואה ורונלד סירל.
– מאין בא הרעיון לספר אוטובוס 24?
הרעיון הגיע דווקא בהשראת האגדות האכזריות של הגרמנים, בעיקר משטרוולפטר של הופמן (בעברית יהושע הפרוע).
– האם הסיבה שאתה מכניס הומור לאיורים שלך היא כדי להקל על החיים של הקוראים?
אני לא צריך ללחוץ או להתאמץ, זה חלק ממני. אם כי התהליך של מציאת רעיונות עדיין מפתיע אותי.
– אתה חושב שההומור שלך מתוחכם?
יש הרבה “אנדרסטייטמנט” בהומור שלי, ולפעמים גם העורך שלי לא מבין אותי. מדי פעם אני מקבל מכתבים ששואלים למה התכוונתי.
– אתה נעזר בצילום?
בשלב מסוים של הקריירה שלי כמאייר הבנתי שאני חייב, וזה שיפר את האיור משמעותית.
– אתה מרבה להשתמש באיירבראש (מכחול אוויר). מדוע?
מכיוון שכל כך הושפעתי מארז’ה (היוצר של טין-טין). אהבתי משטחי צבע נקיים והאיירבראש עושה את זה מצוין.
[הערה: הריאיון הזה התקיים בשנת 1985, כשהאפשרויות הגרפיות הממוחשבות היו מעטות]
– הציורים שלך נראים כל כך מושלמים, עד שאני מדמיין אותך רואה חוסר שלמות וממש משתגע.
זה באמת משגע אותי כשאני לא עומד בציפיות של עצמי, וזה קורה דווקא בבחירת הצבעים; במקרים רבים אני אומר שאם היה לי יותר זמן הייתי מצייר את זה שוב.
נתקלתי בכתבה במגזין “אלכסון” על הלגה סטנצל. הנה הקישור:
https://alaxon.co.il/fomo/%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%99/
דני שלום יש הרבה פשטות ותחכום כאחד במלאכת הציור הסוריאליסטי שהיא בעצם הרכבה/הכלאה של שנים או יותר רכיבים רגילים לחלוטין שיוצרים מציאות אחרת לגמרי- נותנים לך אפשרות לראות מציאות בצורה שונה. האוניה שהופכת לנחש בכדי לעקוף את השרטון, האיש שזוכה שבן דמותו בבריכה יסיר בפניו את הכובע, בעצם הכול – דברים מקסימים, משעשעים, מדרבנים לחשיבה נוספת תודה – יוסי רזי
זו רשימה נפלאה, לקחתי ממנה רעיונות לשיעורים לתלמידים שלי. תודה רבה!