אלי סלופר ומארי דובאל – בין קומיקס למציאות
צ'רלס הנרי רוס היה סופר מוכשר, אבל כמאייר הוא היה די מוגבל. ואז נכנסת לתמונה שחקנית צעירה ממוצא צרפתי
כתבנו מביא את האיורים מהשטח – כשהנרי פגש את דייוויד
מהמאייר נדרשו יכולת רישום והעתקה של המציאות, זיכרון ויזואלי, ובעיקר חוש עיתונאי, שבעזרתו יוכלו להחליט איזה רגע יסמל את האירוע יותר מכל שאר הרגעים
הדמויות האלגוריות של טניאל
במשך 50 שנה היה טניאל הקריקטוריסט הראשי של הפאנץ'. למעשה מעט מאוד מתוך 2300 האיורים שטניאל צייר במשך 50 השנים האלה היו על בסיס רעיונות שלו.
סקארף – מלך העיוותים ואלוף העולם בהגזמות
מי שמכיר את הקריקטורות שלו יודע שהוא לא מרחם על אף פוליטיקאי. "את כולם אני שונא", כך הוא מעיד על עצמו.
שערים למגזינים בעידן האיור
היום ממעטים להשתמש באיורים כדי למשוך את הקהל. אחד ההסברים לכך הוא השיגעון לידוענים, הסחורה התרבותית הזאת נמכרת הרבה יותר טוב בעזרת צילומים.
ביל מולדין – קריקטוריסט בחזית
אייזנהאור אמר: "הנח לו. הקריקטורות האלה עוזרות לחיילים לפרוק את התסכול, ולנו אסור להתערב." מישהו ציין שזה היה אחד הקרבות הבודדים שבהם פטון הובס.
עשור לישראל בדבר השבוע
תקופת חושך גרועה מימי הביניים, תקופה שהיחיד נמחק על ידי השתלטות האספסוף, תקופה בה ממלאת צביעות, שחיתות ספרותית ורוחנית כל פינה – בתקופה זו רציתי להביע את האידאה של היחיד הקיים בתוך האין-סופי לבדו מול האלוהים.
רצינותו של ההומור הצ'כי
על רות בונדי, ספרות צ'כית, הוללות, אנדרסטייטמנט, הומור בדת, צניעות ופחדים.
קיצור תולדות הרעיון באיור, ואיך מבטאים אותו
על ז'אן קלוד סוארס ששינה את האיור בעיתונות ועל חברו בראד הולנד ששינה את פני האיור בעולם כפי שג'קסון פולוק שינה את פני האמנות
עם הספר והאמנות של טראמפ
לפני 30 שנה, בשנות ה-80 המאוחרות, מצב הספר והמו"לות עדיין הצדיק עמוד שבועי בעיתון הכלכלי "גלובס". העמוד הזה נקרא עם הספר, וערך אותו הסופר אהוד בן עזר.