קריקטורות ממוסף 21
כשנפתח בפניי המוסף 21 – שהקדים את דבר אחר ב-14 שנה – יכולתי להזרים אליו חלק גדול משפע הקריקטורות, בעיקר אלה שצוירו בשחור-לבן.
מר גוזמאי הבדאי והרהורים של מאייר
קשה להתחרות באריה נבון, אבל חשוב להבין באילו אילוצים של זמן וטכניקה נעשו האיורים שלו ב-1947, ואילו האיורים שלי נעשו ללא מגבלה.
תודה לעיתונאים – המשך
ואכן בחיפושים שלי בארכיון גיליתי עוד שמות רבים שאני רוצה להזכיר, וכמובן איורים שאני רוצה להציג.
המדריך לכותבי מדריכי נסיעות
תופתעו לגלות שברוב המקרים יותר קל לכתוב מדריך נסיעות מאשר לקרוא מדריך כזה.
דניאלה יקרה
אני מרגיש שאני מצליח באיור כשאני נוכח שבעצם הוא עומד גם בפני עצמו כקריקטורה.
חיים באר ואני משוחחים על גוטמן
כשהייתי ילד קטן אמרתי לעצמי: ציור יפה, אבל איך מצליח נחום לעשות בציור אחד קווים שלפעמים הם עבים ולפעמים הם דקים?
סילבי קשת, עיתונאית נפלאה
אין בינינו קשר, אבל אני מרגיש שאנחנו חברים. אני עוקב אחר כתיבתה מאז שהייתי תלמיד בבצלאל
פארק על שם רות בונדי בפראג
"דווקא בעיצומם של הימים הקשים האלה, חווינו רגעים מרחיבי לב, עם חנוכת פארק על שם רות בונדי ברובע וינוהרדי בפראג"
הטלפון והאוטובוס בראי ההיסטוריה
התגובות היחידות והמעטות שהגיעו אליי מקוראי העיתון היו משהו כמו: "מה, באמת? ככה זה היה? לא ידענו".
אהרן בכר – בוהמיין שנשכח
במקרים רבים לא ידעתי עד הרגע האחרון מה אהר'לה יכתוב, ואז תמיד יכולתי לצייר משהו סביב כוס בירה עם סיכוי קטן מאוד שאטעה.