איורים למוסף הספרות
הקשר עם שני העורכים והאיור למוסף זכורים לי כאחת התקופות הנעימות והיצירתיות של חיי המקצועיים.
תודה לעיתונאים
ברשומה הזאת אני רוצה להזכיר ולזכור מתוך שפע הכותבים שאיירתי להם, 15 עיתונאים ועיתונאיות
אדם ברוך – משלי ציון
זה היה מדור של פיליטונים, שרק אדם היה יכול לכתוב, ואני התבקשתי לאייר אותו.
מה לא עשיתי עם הדולר
ככל שתוסיף עוד ועוד ניסיונות באותו נושא, כך יש יותר סיכוי שתגיע לרעיונות טובים שמסתתרים עמוק בתת המודע שלך.
בדרך גם קצת קריקטוריסט
לא ראיתי את עצמי קריקטוריסט פוליטי בעיתון יומי, אבל מילאתי תיקים שלמים בקריקטורות או מה שחשבתי שזה קריקטורות.
ריאיון עם ירמי פינקוס
"האיור מבחינתי מתחיל ברגע שהוא נעשה אמנות פופולרית, עם תפוצה המונית בעיתונות, בספרות ובפרסום."
הספיטינג אימג' – בובות? זה לילדים?
הסאטירה הבריטית חצתה כבר מזמן את גבולות "הטעם הטוב", אבל לראות ממש את הבובות הגרוטסקיות האלה מתנועעות ומדברות – זה היה שיא חדש.
הפנים הרבות של ארנסט שפארד
שפארד עצמו הסביר שהסיבה העיקרית שרבים מהדברים שעשה נשכחו, זה בגלל "הדוב הטיפשי הזה", וכוונתו כמובן לפו הדוב, שהביא לו אמנם פרסום רב, אבל השכיח עשייה ענקית שלו.
עוד על מקומו של הרקע באיור
דרכים שונות שבהן מתייחסים לרקע או משתמשים בו באיור
הסימפליציסימוס – חמישה קריקטוריסטים
חמשת האמנים שאציג הפעם לא התפרסמו כאמנים חשובים, אלא בעיקר כמאיירים וקריקטוריסטים, אבל כל אחד מהם היה יוצר מצוין