דניאלה יקרה

ב-16 באפריל 2016 הלכה לעולמה דניאלה שמי, חברה יקרה, חכמה ומצחיקה.

צילום: באדיבות המשפחה

היא הייתה גם אשתו, ולימים אלמנתו, של חברי הקרוב אהרן שמי. בין שאר הדברים שמזכירים לי אותה זה הספר הזה:

רבים מהמבוגרים שביניכם זוכרים את המדור שלה "דניאלה יקרה" שהייתה לו הצלחה עצומה שאין דומה לה.

את הטור בעיתון אייר המאייר המחונן איתן קדמי, וכשיצא הספר הזה, דניאלה בקשה שאכין לו איורים.

הנה הטקסט שכתבה לפתיחת הספר:

בחרתי להביא לכם ברשומה הזאת 12 שאלות בליווי האיור המצורף אל כל אחת מהן. מדי פעם הוספתי משהו משלי או משהו ששמעתי מאהרן, בעלה של דניאלה.

את הרשומה הזאת אני מקדיש לשני בניה הנפלאים, אסף וגיא.

בהזדמנות אשאל גם את אסף וגיא אם הם היו צופים ב"מבט". נדמה לי שלא.

אחד המשפטים של אהרן שמי היה: "אנשים מסתכלים בחדשות כדי לראות שיש מישהו שנדפק יותר מהם".

אני זוכר יפה איך שדניאלה טיפלה באהרן. אבל הוא באמת היה חולה וממש לא היפוכונדר.

גם לאהרן וגם לדניאלה היו חברים רבים שהיו אמנים, אבל לא התביישו גם להתפרנס.

הרעיון לאיור בא לי מסיפור שסיפר לי פעם חברי יצחק בן-נר:

היו ימים שאנשים הכירו אותו כשהיה מופיע בטלוויזיה. אז פעם באיזה אירוע מישהו נעמד לידו, הצביע עליו וצעק לחבר שלו שהיה בקצה השני של האולם: "בוא תראה, הנה החרא הזה מהטלוויזיה!"

על זה אין לי הערה.

היו לי שיחות רבות עם דניאלה על בגידות, ותמיד הייתה לה דעה מקורית ומפתיעה.

יש לי הרגשה שחלק מהשאלות, למשל זאת, דניאלה המציאה. צריך לשאול את אסף.

כשהייתי יכול לרוץ באיור עם האסוציאציות שלי, זה היה הכי כיף.

גיא, בנה של דניאלה, הוא מוזיקאי מחונן, ויש לו מעריצים רבים. אימא שלו לא הייתה אחת מהם.

אני מרגיש שאני מצליח באיור כשאני נוכח שבעצם הוא עומד גם בפני עצמו כקריקטורה. זה היה הרעיון הכללי בספר הזה.