קריקטורות ממוסף 21

כעורכת העיתון דבר חנה זמר חיפשה דרכים להגיע לקוראים צעירים.

(צילום: יעקב סער, לע"מ)

לאחר שהפכה את אריק קרמן בן דודי ואותי לאחראים על העיצוב והאיור בעיתון, היא יזמה, בשנת 1968, מוסף צעיר לעיתון שקראה לו "21".

אין לי מושג מי נתן את השם. אריק ואני עיצבנו את הלוגו והיינו אחראים על הצד החזותי.

הכותבים היו מיטב העיתונאים, ביניהם יורם קניוק, עידית זרטל, נחום ברנע ודני רובינשטיין. ומאחר שחנה חשבה שקולנוע זה עניין של צעירים, היו גם הרבה רשימות של זאב רב-נוף. מדי פעם השתתפו גם אהוד יערי, נחום פונדק ומצאתי אפילו הומורסקה של יהונתן גפן.

להפתעתי התפרסמו במוסף גם רשימות של ההונגרי הבריטי ג'ורג' מיקש, שנחשב ל"אפרים קישון של האנגלים".

את מיקש הכרתי בעבר דרך חברים משותפים. הוא כתב כמאה ספרים, ביניהם שניים על ישראל. ופעם כששאלתי אותו למה לא תרגמו ספרים שלו לעברית, הוא ענה: "אתם לא צריכים. יש לכם את אפרים קישון. שנינו מעתיקים מאותם מקורות הונגריים, רק שאני מודה בזה והוא לא".

הנה כך נראו כמה ממוספי 21:

את כל זה אני מספר כי מבחינתי המוסף היה מקום מצוין לפרסם בו קריקטורות.

עבורי המוסף הזה היה כמו שהיה בעבר ה"ניו יורקר" עבור קריקטוריסטים אמריקאים.

בשנים האלה בחיי, שאני קורא להם "שנות הבלבול" – כי אז לא ידעתי אם אלך בדרך האמנות, העיצוב הגרפי, האיור או הקריקטורה – ציירתי המון קריקטורות או רישומים הומוריסטיים. וכשנפתח בפניי המוסף 21 – שהקדים את דבר אחר ב-14 שנה – יכולתי להזרים אליו חלק גדול משפע הקריקטורות, בעיקר אלה שצוירו בשחור-לבן.

אני לא בטוח שכולן עומדות במה שנקרא מבחן הזמן, אבל למרות שהזמן הוא בוחן חשוב, לי מעולם לא היה עניין בבחינות. ולכן, אגב, גם אין לי רישיון נהיגה, כי לא רציתי לעשות בחינת תיאוריה.

אז הנה זרם הקריקטורות ממוסף 21:

קריקטורות נוספות אפשר לראות גם כאן.