אהרן בכר – בוהמיין שנשכח

זאת הרשומה השלישית שאני מעלה על האיורים שעשיתי לרשימות של אהרן (אהר'לה) בכר.

האם גם היום היה בכר יכול להיחשב כוכב תקשורת כפי שהיה בימיו? בתקופתו הוא נחשב ל"בוהמיין", הגדרה שלה זכה כל מי שעסק ביצירה, במובן הרחב של המילה, והיה נוהג לשתות אלכוהול מדי ערב, או לפחות התנהג כאילו הוא שותה מדי ערב.

במשך כמה שנים (היום כבר קשה לזכור כמה) איירתי בקביעות למדור שלו בידיעות אחרונות. בכר ואני נפגשנו כמה פעמים במערכת העיתון, אבל מעולם לא דיברנו שיחות אישיות. שיתוף הפעולה וקשרי העבודה שלנו לא הפכו לחברות. בכל יום שני בערב הוא היה מצלצל אליי ומספר לי על מה הוא מתכוון לכתוב. כשהייתי רואה ביום שישי את המדור שלו, לא תמיד היה קשר בין הרשימה לאיור.

מעריציו כינו אותו "דיימון ראניון הישראלי", מחמאה של ממש, שכן דיימון ראניון היה בתקופה מסוימת הסופר האהוב ביותר על הצעירים בארץ, בזכות התרגומים העסיסיים של אליעזר כרמי, שאיש עדיין לא מעז להתחרות בהם.

כבר בימים ההם היה בידיעות אחרונות מנגנון של בדיקת "רייטינג", והשמועות אמרו שלאהר'לה יש את הציון הגבוה ביותר, אבל הבעלים וההנהלה הסתירו את זה ממנו, כדי שהשתן לא יעלה לו לראש בצורת דרישה להעלאה במשכורת למשל. בכר רצה להיחשב אנרכיסט, אבל בארץ שבה הכירו רק "שמאל" ו"ימין" (כלומר כשעדיין היה שמאל) הוא נחשב סתם שמאלני.

ב-1987, בגיל 45, אהרן בכר מת מדום לב, ושנתיים לאחר מותו יזמו בת זוגו סימה אלה וחבריו בלה אלמוג ועמנואל בר קדמא את הוצאת הספר יריות באוויר, שבו ריכזו חלק מרשימותיו הרבות.

הנה קטע של אהרן בכר מתוך ריאיון ששודר בגלי צה"ל:

לא לכל האיורים שאביא פה אצרף את שם הכתבה והנושא. הכול על פי מה שמצאתי בארכיון שלי.

חלק לא קטן מהרשימות של בכר נכתבו במסעדות ובברים ברחבי גוש דן. האיור הבא למשל ליווה את הכתבה אצל שאול בדרך ליפו (19.10.1984):

במקרים רבים לא ידעתי עד הרגע האחרון מה אהר'לה יכתוב, ואז תמיד יכולתי לצייר משהו סביב כוס בירה עם סיכוי קטן מאוד שאטעה.

האיור הבא עיטר כתבה בשם קאובוי של חצות:

גם מי שלא הכיר את רשימותיו של בכר לעומק, הרגיש מייד שבאיזה מקום בחלק היצירתי של מוחו הסתתר דיימון ראניון קטן. בחלק לא קטן מהרשימות שרטט בכר לקוראיו את הגיבורים הקטנים של העולם התחתון התל אביבי.

זה איור לרשימה בשם העוקץ:

בגלל יסוד האירוניה, שנמצא כמעט בכל רשימה של בכר, היה עניין מיוחד ברשימות ההומוריסטיות שבהן הוא עצמו היה הגיבור, כמו ברשימה שבה הוא מבקר אצל הספר:

אין לי שמץ של מושג במה עסקה הרשימה שבה ציירתי את בכר בצורת מזלף. אני רק יודע ששם הרשימה היה כבוד:

בעבר הרחוק קבענו, אבנר כץ ואני, שהרבה יותר קל לצלוב מישהו על צלב מאשר על מגן דוד. זה לא הפריע לי לשלב לעיתים קרובות גוף אנושי במגן דוד. האיור הבא הוא לרשימה שנקראה נפש יהודי. גם כאן כתב בכר על עצמו:

נדמה לי שגם את הרשימה שבה היה הציור הבא, ונקראה עצבים, בכר כתב על עצמו. כאן בחרתי דווקא לא לצייר אותו:

הציור הבא, לרשימה מושמוש וקושקוש הולכים לישון, היה הבסיס למה שמאוחר יותר עשיתי בספרים על המפה ומסביב למפה:

בשנים 1985-6 ישב אהרן בארצות הברית. הוא שלח משם רשימות רבות שעסקו גם ביורדים וגם בהווי שראה סביבו. הנה רשימה קצרה שלו מתוך הספר יריות באוויר:

הנה שבעה איורים מהימים ההם בארצות הברית:

 

והנה עוד שמונה איורים, שבחרתי בעיקר בגלל הגיוון בטכניקה ובסגנון:

כבולגרי ארה'לה היה כמובן אוהד נלהב של מכבי יפו. האיור הזה פיאר רשימה ששמה היה לעולם לא תצעדי לבד מכבי יפו:

וזה האיור היחיד שבו ציירתי את עצמי לרשימות של אהרן בכר: