ההפוגה – סיפור מאת סאקי
מדי פעם, כשתוקף אותי מצב רוח מתאים, אני יושב ומתרגם סיפור של סאקי, שהעדיף ילדים ובעלי חיים על פני פוליטיקאים.
מדי פעם, כשתוקף אותי מצב רוח מתאים, אני יושב ומתרגם סיפור של סאקי, שהעדיף ילדים ובעלי חיים על פני פוליטיקאים.
קשה שלא להיות מופתע מכך שהאיש שכתב את דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד, הוא גם זה שכתב את אחד מספרי הפעוטות באנגלית הידועים ביותר בעולם.
"ההפך", אמר קלוביס, "השפם זה הדבר היחיד אצלך שנראה לי מוכר. אני מרגיש שכבר פגשתי אותו באיזה מקום".
"…נאמר לי שהמכתבים שהוחלפו בין השתיים היו דוגמה קלאסית לכמות העלבונות שאפשר להכניס לגיליון נייר מכתבים רגיל אחד".
האם יש סיבה לכך שנשים מבוגרות, ובמקרה זה זקנות, יציירו ציורים שונים מאלה של נשים צעירות או גברים צעירים?
"בחור שעולה לבמה ומתחיל לדקלם שירים על כריסטופר רובין, לא עושה זאת מרצונו, הוא חסר ישע ועבד לנסיבות שאינן בשליטתו…"
על פי הדברים שנאמרו מאותו רגע שהתיישבתי לידם, ניסיתי, ברוח הפלפול היהודי החביב עליי, להבין מה היה נושא השיחה
המטרה העיקרית שלי ברשומה הזאת היא להראות את המנגנון ההומוריסטי של טניאל בקריקטורות שלו, מנגנון שהשפיע על רבים מאנשי הסאטירה החזותית.
"העניין הזה עם נשים זה שצריך לאלף אותן מהתחלה. זה קצת כמו עם כלבים. נכון שהן קצת יותר חכמות מכלבים, אבל כמו כלבים הן צריכות בעלים."
הוא היה מהטיילים שהציוד העיקרי שלהם היה בלוק ציור וצבעי מים, ובכל מקום שאליו הגיע צייר באופן כמעט אובססיבי