מדי פעם, כשתוקף אותי מצב רוח מתאים, אני יושב ומתרגם סיפור של סאקי (ה.ה. מונרו), שהעדיף ילדים ובעלי חיים על פני פוליטיקאים.
הפעם זה קרה כשתקפה אותי הקורונה.
את סאקי אני אוהב מגיל צעיר.
המורה לאנגלית, הרדוף, שבגללו – והיום אני כבר יודע שזה בזכותו – העיפו אותי מבית הספר החקלאי בפרדס חנה, לימד אותנו את הסיפור הנפלא החלון הפתוח, אולי הסיפור המצוטט ביותר של סאקי.
שום דבר בקשר לכתיבה של סאקי לא עומעם או נחלש במשך 67 השנים שעברו מאז. וכשאני מתעמק, אגב התרגום, בניסוחים שלו, אני מסכם לעצמי שאיש מאשפי הסיפור הקצר – כולל או הנרי שמרבים להשוות ביניהם – לא ידע להכניס פרשנות הומוריסטית כמעט בכל משפט.
סאקי בדרך כלל מעדיף ילדים על פני מבוגרים, בעיקר ילדים שהאיכויות שלהם לא נרכשו בבית ספר. ילדות שממציאות סיפורים, ואם אפשר סיפורי זוועה, מניעות באופן מושלם את הסיפורים שלו.
זה מה שקורה בסיפור החלון הפתוח. זה מה שקורה בסיפור חזיר הבר, וזה ממש מה שעושה ורה בת ה-16 בסיפור הבא.
בתרגום שלי אני נוהג פה ושם בחופש שלא תמיד מקובל על עורכי תרגום, ולכן אני מציין: תרגם ועיבד: דני קרמן.
ההפוגה / סאקי
“הזמנתי את לאטימר ספרינגפילד אלינו ליום ראשון, והוא יישן אצלנו לילה אחד”, הודיעה גברת דארמוט ליד השולחן בארוחת הבוקר.
“חשבתי שהוא באמצע ייסורי הבחירות”, העיר בעלה.
“בדיוק. הבחירות יתקיימו ביום רביעי, ועד אז האיש המסכן הזה יהיה צל של עצמו. תאר לך מה זה הבחירות האלה, בגשם הנורא הזה, להתרוצץ בדרכי בוץ הכפריות האלה ולנאום לפני מאזינים ספוגי מים בכיתות טרופות רוח, כל יום במשך שבועיים. בבוקר של יום ראשון הוא חייב לנאום באיזו כנסייה, ומשם הוא יוכל לבוא אלינו ולנוח מכל הפוליטיקה הזאת. אני לא מתכוונת להניח לו אפילו לחשוב על הדברים האלה. הורדתי מחדר המדרגות את התמונה ‘קרומוול מפזר את הפרלמנט’, וסילקתי אפילו את הדיוקן של לורד רוסברין מחדר העישון. ורה”, הוסיפה גברת דארמוט, כשהיא פונה לאחייניתה בת השש-עשרה, “שימי לב שהסרט בשיער שלך לא יהיה כחול או צהוב, הצבעים של המפלגות היריבות שלו. גם הירוק והכתום פסולים בגלל העניין הזה של ‘שלטון הבית’ באירלנד”.
“בהזדמנויות רשמיות אני תמיד קושרת בשיער סרט שחור”, אמרה ורה ברצינות תהומית”.
לאטימר ספרינגפילד היה משהו כמו צעיר מזדקן שנכנס לפוליטיקה בהלך רוח שבו אחרים נכנסים לתקופת אבלות. לא הייתה בו התלהבות, אבל הוא היה הטיפוס המתמיד והחרוץ, וגברת דארמוט הייתה קרובה לאמת כשטענה שהוא עובד במתח גבוה בבחירות האלה. ההפוגה שכפתה עליו המארחת התקבלה ברוח טובה, אבל מתח העצבים שהיה שרוי בו היה חזק כל כך שקשה מאוד היה לפוגג אותו. “אני יודעת שהוא התכוון לשבת חצי לילה ולתקן כל מיני פרטים בנאומים שלו”, אמרה גברת דארמוט בצער, “אבל אם הצלחנו להרחיק ממנו את הפוליטיקה במשך אחר הצהריים והערב, זה גם משהו. יותר מזה אנחנו לא יכולים לעשות”.
“את זה עוד נראה”, אמרה ורה, אלא שהיא אמרה את זה לעצמה.
אך סגר לאטימר את דלת חדר השינה שלו, וכבר היה שקוע כולו בערימה של ניירות ועלונים, ומייד נכנסו העט הנובע שלו ופנקס הרשימות לפעולה, כדי להביא לשדה המערכה עובדות מועילות ובדיות זהירות.
הוא היה שקוע בעבודה כשלושים וחמש דקות, והבית כולו היה שקוע בשינה של שלוות הכפר הבריאה, כאשר במסדרון נשמעה יללה חנוקה, שלוותה בדפיקה על דלתו.
עוד לפני שענה התפרצה פנימה ורה, עמוסה לעייפה ושאלה: “תגיד, אפשר להשאיר אותם פה?”
“אותם” היו חזיר קטן ושחור ותרנגול אדום ושחור, מהזן החזק במיוחד.
ללאטימר הייתה חיבה מסוימת לבעלי חיים, ובעיקר הוא התעניין בהיבט הכלכלי של גידול חיות בית קטנות, ולמעשה באחד העלונים בהם עסק הייתה המלצה חמה על פיתוח שוק העופות והחזירים באזורים הכפריים המרוחקים. אבל היה אפשר להבין ולסלוח לו אם לא נטה לחלוק את חדר השינה, אפילו חדר שינה לא קטן, עם הנושאים עליהם קרא בעלונים.
“לא עדיף להם בחוץ?” שאל לאטימר, כשהוא מביע בזהירות את ההעדפות שלו במסגרת הדאגה לבעלי החיים.
“אין חוץ”, אמרה ורה כשהיא מדגישה כל מילה. “אין כלום חוץ פרט לערפל שחור של מים. הסכר של אגם האגירה בברינקלי נפרץ”.
“לא ידעתי שיש אגם אגירה בברינקלי”, אמר לאטימר.
“באמת עכשיו כבר אין. הוא כבר מפוזר על כל השטח, ומכיוון שאנחנו נמצאים בנקודה הכי נמוכה, אנחנו כעת במרכזו של אגם קטן חדש. כמו שאתה מתאר לעצמך, גם הנהר עלה על גדותיו”.
“אלוהים אדירים, היו אבידות בנפש?”
“המון, אם אתה שואל אותי. המשרתת השנייה כבר זיהתה שלוש גופות שנכנסו דרך החלון של חדר הביליארד עם השיטפון ואמרה שזה הצעיר שלו היא מאורסת. או שהיא מאורסת למבחר גדול של בני הסביבה או שהיא חלשה בזיהוי, אם כי ייתכן שמדובר בגופה אחת שצפה במעגלים. על זה לא חשבתי”.
“אז אנחנו חייבים לצאת ולעזור בעבודת הצלה, לא?” אמר לאטימר בתגובה טיפוסית של מועמד לפרלמנט שמבקש להרוויח קולות מקרב האוכלוסייה המקומית.
“אי אפשר”, פסקה ורה. “אין לנו סירות, ואנחנו מנותקים על ידי מבול נוראי מכל יישוב אנושי. דודתי מקווה שבמיוחד אתה תישאר בחדר ולא תגביר את המהומה. והיא חושבת שזה יהיה יפה במיוחד אם תארח בחדרך את ‘הפלא מהרטפול’, התרנגול הזה, במשך הלילה. יש פה עוד תרנגולי בר, וכשהם יחד הם נלחמים בפראות זה בזה. אז אנחנו מכניסים כל אחד מהם לחדר שינה אחר, כי הלולים הוצפו. חשבתי שזה יהיה בסדר אם אכניס הנה גם את החזרזיר הקטן הזה. הוא נורא נחמד, אבל יש לו אופי נורא. הוא ירש את זה מאימא שלו, אבל אני לא רוצה להשמיץ את המסכנה, שמוטלת כעת מתה בדיר שלה. החמוד הזה זקוק ליד חזקה של גבר. הייתי מנסה להתמודד איתו בעצמי, אבל הכלב שלי נמצא אצלי בחדר והמומחיות שלו זה להתנפל על כל חזיר שהוא רואה”.
“אז אי אפשר להכניס את החזיר לחדר האמבטיה?” שאל לאטימר בלחש, כשהוא מצטער שלא גילה כלפי החזירים יחס דומה שמגלה כלפיהם הכלב של ורה.
“חדר האמבטיה?” צחקה ורה בקול רם. “הוא יהיה מלא צופים עד הבוקר, אם יהיו מספיק מים חמים”.
“צופים?”
“כן. כשהמים הגיעו רק עד המתניים הגיעו לכאן שלושים חניכים מהצופים כדי לנסות ולהציל אותנו. אחר כך המים עלו עוד איזה מטר ואנחנו כבר היינו צריכים להציל אותם. אנחנו עושים להם אמבטיות חמות בקבוצות ומנסים לייבש את כל הבגדים שלהם בארון החימום. אבל כמובן שבגדים ספוגי מים לא מתייבשים ברגע אחד והמסדרון וחדרי המדרגות מתחילים להיראות כמו חלק מהנוף בשפת הים של טוּק. שניים מהנערים הלבשנו במעיל שלך, אני מקווה שלא אכפת לך”.
“זה מעיל חדש”, אמר לאטימר, ולפי כל הסימנים נראה שדווקא כן אכפת לו.
“אז תדאג לפלא מהרטפול, נכון? אימא שלו זכתה בשלושה פרסים ראשונים בברמינגהם והוא עצמו היה שני בין התרנגולים הצעירים בגלוסטר בשנה שעברה. הוא בטח יעמוד על המעקה של המיטה שלך. אני שואלת את עצמי אם הוא היה מרגיש יותר טוב אם הייתי מביאה לו את אחת מבנות הזוג שלו? כל התרנגולות נמצאות במזווה. אני חושבת שאוכל למצוא שם את הלן הרטפול. היא החביבה עליו”.
לאטימר קצת התמהמה בהתנגדות שלו להלן הרטפול, וורה עזבה בלי שהרגישה בכך, מייד אחרי שהעמידה את התרנגול על מעקה המיטה ונפרדה בחיבה מהחזרזיר. לאטימר התפשט ונכנס במהירות למיטה וקיווה שהחזיר יחדל מהחקירות הכועסות שלו כשיכבה האור.
חדר השינה לא היה ממש תחליף לדיר חזירים נוח ומרופד בקש, אבל החיה האבלה גילתה תוך כדי חקירה חפץ שלא היה בנמצא אפילו בדירי החזירים הכי מפוארים. הקצה החד של המיטה עמד בדיוק בזווית שהלמה את התשוקה של החזיר להתגרד והוא החל להתנועע מולה הלוך וחזור בהתעלות נפש ובתנועות גב אמנותיות.
התרנגול, שבדמיונו ראה אולי שהוא מתנדנד על ענף עץ אורן, הכיל את התנודות האלה באופן הרבה יותר חיובי מאשר לאטימר.
שורה של טפיחות שהגיעו לחזיר מצד לאטימר התפרשו יותר כעידוד מאשר ביקורת או ניסיון להפסיק את התנועה.
נראה שהיה נחוץ משהו יותר מאשר יד חזקה של גבר כדי לטפל במקרה. לאטימר החליק מהמיטה כדי לחפש נשק משכנע.
החדר היה מואר מספיק כדי שהחזיר יוכל לעקוב אחרי התכסיסים האלה, והאופי הנבזי שירש כנראה מאימו המנוחה הופיע במלוא איכותו.
לאטימר קפץ בחזרה למיטה, והמנצח, אחרי כמה חרחורים מאיימים ונשיכות לסת, חזר לעיסוי שלו במרץ מחודש.
במשך השעות הארוכות של נדודי שינה שעברו עליו ניסה לאטימר להסיח את דעתו מהצרות שהיו לו בשעות האלה על ידי השתתפות באבלה של המשרתת השנייה, אבל במקום זה מצא עצמו מחשב כמה צופים משתמשים כרגע במעיל החדש שלו. הוא לא היה בטוח שתפקיד “הקדוש המלביש עירומים” מתאים לו במיוחד.
לקראת הבוקר שקע החזיר בתנומה מאושרת ולאטימר התכוון לנהוג כמוהו. אבל ממש באותו הזמן השמיע “הפלא של הרטפול” קרקור מעורר, עף ונחת על הרצפה ומייד פרץ בקרב נוראי עם תרנגול איום שהשתקף במראה. לאטימר, שזכר שהתרנגול נמצא כרגע פחות או יותר בתחום אחריותו, נהג כאילו הוא בית הדין בהאג ובתוקף תפקידו תלה מגבת אמבטיה על המראה המתגרה. אבל ההפוגה שבאה בעקבות התלייה הייתה מקומית וקצרה.
המרץ שדוכא אצל התרנגול התפרץ לכיוון אחר. הוא פתח בהתקפה על החזיר הישן שהיה באותה עת חף מפשע.
הדו-קרב שהתפתח היה מר ונואש ולא הותיר מקום להתערבות. ללוחם בעל הנוצות היה יתרון. הוא היה יכול היה בעת הצורך להתעופף ולמצוא מקלט על המיטה. החזרזיר לא הצליח אף פעם לקפוץ לגובה הזה, אבל אי אפשר לומר שהוא לא ניסה.
אף אחד מהצדדים לא היה יכול לטעון שהוא ניצח, והקרב הגיע לנקודת קיפאון ממש כשהופיעה המשרתת עם התה של הבוקר.
“אלוהים, אדוני!” צעקה, מופתעת. “באמת רצית את החיות האלה בחדר שלך?”
“רציתי?”
החזרזיר כאילו הרגיש שהביקור שלו התארך מדי והוא פרץ החוצה דרך הדלת, והתרנגול יצא אחריו בהליכה מכובדת.
“אם הכלב של העלמה ורה יראה את החזיר הזה…” צעקה המשרתת ומיהרה לצאת כדי למנוע שואה.
חשד קל התגנב למוחו של לאטימר. הוא ניגש לחלון והסיט את הווילון. בחוץ היה טפטוף קל של גשם, אבל לא היה זכר לשיטפון.
כעבור חצי שעה פגש את ורה בדרך לארוחת הבוקר.
“לא הייתי רוצה לחשוב שאת שקרנית בזדון”, העיר בקרירות, “אבל לפעמים הבן-אדם עושה משהו נגד רצונו”.
“על כל פנים, גרמתי לזה שלא עסקת בפוליטיקה כל הלילה”, אמרה ורה.
וזאת כמובן הייתה אמת לאמיתה.
***************
זהו הסיפור השמיני שתרגמתי והעליתי לבלוג עד היום. הקודמים הם:
מספרי הסיפורים
החיפוש
הטיגריס של גברת פקלטייט
יום החג של הפטרונית
תגובות פייסבוק