איפה טעתה אנגליה – מחשבותיו של אלף גארנט

אתם זוכרים את ארצ'י באנקר? הנה הוא באיור שלי מפעם:

הוא היה מאוד פופולארי בישראל. רבים לא ידעו שדמותו של ארצ'י באנקר השחקן נעשתה בהשראתה של דמות מהטלוויזיה הבריטית ושמה אלף גארנט (Alf Garnett).

כאן הוא באיור של סטנלי פרנקלין:

וכאן הוא בדמות שאותו גילם השחקן וורן מיצ'ל:

אם ארצ'י באנקר היה יכול להיחשב לפעמים גם נחמד ואנושי, לגארנט לא היה צד כזה.

מי שיצר אותו היה ג'וני ספייט (Johnny Speight) שחי בין השנים 1980-1920.

ספייט נולד למשפחה אירית קתולית, ובגיל די צעיר, כשהיה נתון לגמרי להשפעתו של ג'ורג' ברנרד שו, התחיל לכתוב טקסטים קומיים.

בשנת 1966 עלתה ב-BBC סדרה בשם עד שהמוות יפריד בינינו (Till Death Us Do Part), שם הופיעה לראשונה דמותו של אלף גארנט.

מאוחר יותר כיכבה הדמות של אלף בעוד סדרות – In Sickness and in Health וגם – The Thoughts of Chairman Alf.

האנגלים הכירו היטב את הביוגרפיה הפיקטיבית של הדמות הפיקטיבית ושל בני משפחתו.

אלף גארנט נולד ב-1917 בשכונת העוני המזרחית וופינג ועבד כסוור בנמל. אלסי אשתו, אותה הכיר מילדות, הייתה עקרת בית.

הייתה להם בת אחת, ריטה, שהתחתנה עם בטלן ארוך שיער בשם מייק (רואים כמה זה בדיוק כמו אצל ארצ'י באנקר?)

בשנת 1974 אלסי עזבה את אלף ונסעה לגור באוסטרליה עם אחותה מוד, שהייתה שנואה על אלף. ב-1975 שלחה לו אלסי מכתב וביקשה להתגרש. ביום שהמכתב הגיע אלף פוטר מעבודתו. מאוחר יותר אלסי חזרה ואז חלתה, וזמן מה הייתה על כיסא גלגלים. אלף טיפל בה, אך לא הפסיק להתלונן ולגדף אותה.

אלף היה ממעמד הפועלים, ותמיד היה קרוב לקו העוני, אבל הוא היה תומך נלהב של המפלגה השמרנית, למרות שאת מרגרט תאצ'ר הוא לא אהב: "אישה צריכה להיות בבית, כבולה לכיור", הוא אמר.

הוא היה מעריץ של משפחת המלוכה ואוהד נלהב של קבוצת הכדורגל וסטהאם יונייטד.

הוא כעס כמובן על כולם, היה גזען, קמצן ואגואיסט. ספייט טען שמה שאלף אומר בסדרה, הוא (ספייט) שומע לעיתים קרובות בפאבים ובמגרשי גולף במדינה.

בשנת 1973, כשהסדרה הייתה בשיא הצלחתה, הוציא ג'וני ספייט לאור את הספר הזה:

בו יש רשימות שכאילו נכתבו על ידי אלף גארנט, שהכותרת שלהן היא: איפה טעתה אנגליה.

מתוך הספר הזה אביא כאן שתי רשימות שניסיתי לתרגם באופן די חופשי ברוח הכתיבה של אלף.

ברשימה הראשונה הוא מדבר על בית המלוכה והיחס למלכה. נא לזכור שמדובר בסאטירה שנכתבה בשנות ה-70.

 

על בית המלוכה

במדינה שלנו אין שום כבוד לבית המלוכה. כשהמלכה ביקשה העלאה במשכורת כמו, נגיד, הסבלים בנמל, לא נתנו לה. אז היא עשתה שביתה? לא! גם כשהיא פנתה לאיזה בית משפט, סירבו לה. אני ממש לא מבין למה היא הרשתה להם, היא מלכה, לא? הרי יש לה יתרון. זה הג'וב שלה, שאין לה מתחרים. זה החוק הפשוט של היצע וביקוש, לא? היא הבן אדם היחיד בעולם שיכול לעשות את הגוב הזה, לא?

אם נניח היא הייתה מתפטרת ומהגרת, כולם היו רודפים אחריה. זאת המלכה האמיתית האחרונה שנשארה בעולם. טוב, יש גם את צ'ארלס, גם הוא חתיכת מלך. אבל אם אימא שלו הולכת אז צ'רלי גם הולך איתה. הוא לא היה שובר שביתה בשביל להיות מלך. לא צ'רלי. הוא יותר מדי נאמן לאימא שלו.

ואני אגיד לכם עוד משהו. האמריקאים, למשל, לא בטוח שהם היו שמחים אם היא תגיע פתאום לאמריקה ותתיישב בבית הלבן הטיפשי הזה. לפחות אז לא יהיו להם ווטרגייטים כאלה.

יותר טוב שהיא תישאר בבאקינגז הזה. זה יותר מלכותי מהבית הלבן. אני מתכוון הרבה יותר מלכותי, לא? הבית שימושים שלהם נהדרים עם מים זורמים ממש בלי בעיה, מיוחדים כאלה. אני יודע, כי אני מכיר את זה שבנה אותם. הוא גר בוופינג ממש על ידי. הוא סיפר לי שגם כשהיה מחסור במים שם, לא הייתה בעיה והמלכה אפילו לא צריכה למשוך שום דבר, זה הולך לבד! בבאקינגז המים זורמים כל הזמן…

ה"באקינגז" זה היא והיא זה ה"באקינגז". הוא לא שווה כלום בלעדיה. אני יודע שווילסון הפוץ הזה מת לגור בבאקינגז. אוי ואבוי אם זה יקרה. ראיתם מה הוא עשה בדאונינג כשגר שם? הוא השאיר אותה כמו דיר חזירים. כשהית הגיע לשם כשהוא החליף אותו, הוא היה בשוק מהטינופת שהילדים של וילסון השאירו.

אז מה שאני מתכוון זה שכאשר ההם שם למעלה התעצבנו כשהיא רצתה העלאה, היא הייתה צריכה רק לאיים שהיא אורזת ועוזבת, ואז הם היו רואים מה זה, וזה היה מגיע להם.

הממשלה הבריטית צריכה להבין שהמלכה יכולה להשיג הרבה יותר כסף בחוץ. אם היא תגור למשל בהוליווד יתנו לה שם הרבה זמן טלוויזיה, אפילו איזו תוכנית קבועה כזה כל שבוע, שהיו קוראים לה "שעה עם המלכה" והיא הייתה יכולה לעשות שם פרסומת למשל לסוגים של בשר שנותנים לכלבים ולהמליץ על הבשר שהיא נותנת לקורגים שלה. ואז אתה יודע שהבשר שאתה קונה הוא בשר מלכותי. והיא גם יכולה לתת טיפים למרוצי סוסים. היא מומחית לסוסים, אתם יודעים? הינקים היו משלמים מיליונים רק שתבוא ותהפוך אותך ללורדים וסרים. ואז היה להם לורד ניקסון ואגנס ספיירו גם. ואז בטוח שהלייבור שלכם היה מנסה לקנות אותה בחזרה, כי אחרת איך הם היו נהיים לורדים?

וגם פיליפ צריך לקבל העלאה. מה, היא תקבל והוא לא? הוא זקוק לכבוד. לא היינו רוצים שאנשים יסתובבו וילחשו שהוא לא נושא בנטל, נכון?

 

* האיור הראשון בטקסט הוא של ג'רלד סקארף.

** האיור השני הוא מתוך המגזין ספיטינג אימג', שנוצר בעקבות תוכנית הטלוויזיה באותו השם.

*** האיור השלישי הוא מתוך הספר, שבו האיורים כולם הם של סטנלי פרנקלין (Stanley Franklin).

פרנקלין, מאייר וקריקטוריסט שחי בין השנים 2004-1930, נולד, כמו אלף, באיסט אנד של לונדון. הוא התחיל את דרכו בדיילי הראלד ומשם עבר לדיילי מירור, שם החליף את ויקי. משם עבר לסאן ועבד שם 25 שנה.

תשמחו לדעת שהנסיך פיליפ החזיק באוסף גדול של קריקטורות שפרנקלין אייר, בהן גם את בית המלוכה.

הנה עוד כמה רישומים שלו מהספר של אלף.

איור מהרשימה על הנרי ה-8:

וגם זה הנרי, רודף אחרי האפיפיור:

כל זה היה, לשמחתו של אלף, לפני מרקס ואנגלס:

שמכרו לנו את החרא הסוציאליסטי הזה.

והנה עוד איור, הפעם של גלדסטון:

אלף יודע על גלדסטון דברים שאתם לא יודעים. כאן באיור הוא הולך באיסט אנד כדי לחפש זונות, שהוא, גלדסטון היהודי (כן, יהודי, שמעתם נכון), ירצח אותן. כי אם לא ידעתם, אלף מספר לכם שגלדסטון הוא בעצם ג'ק המרטש.

והנה אלף עם כל הגיבורים עליהם הוא כותב בספר:

וכעת עוד רשימה, שבה מספר אלף על נשים:

 

הנשים מקומן מתחת לגברים

העניין הזה עם נשים זה שצריך לאלף אותן מהתחלה. זה קצת כמו עם כלבים. נכון שהן קצת יותר חכמות מכלבים, אבל כמו כלבים הן צריכות בעלים. הן לא מסוגלות לעשות שום דבר לבד או, כמו שאומרים, "אישה שלא שייכת לגבר תהיה תמיד אומללה".

אז אחרי שבחרת לך את האישה שאתה רוצה, שנראית טוב, תהיה נחמד אבל תקיף, ואז תיווכח שהן בסך הכול  יצורים חמודים שאפשר לחיות איתם.

אני מתאר לעצמי שזה קצת כמו עם הכושים וכמו הצבעונים. אפשר לתת להן לנהוג באוטובוסים אבל לא מעבר לזה.

היום בעולם המודרני רואים פה ושם גם נשים שחושבות שהן גברים. הן טראנס-סקסואליות, אבל זו טעות בייצור. אתם מבינים, אלוהים כשברא את הגבר זה היה כמו שמייצרים רולס רויס, שהן מכוניות מיוחדות. אבל את הנשים הוא ייצר כמו פורד בסרט נע, ושם לפעמים יש בורג מיותר או שחסר אחד. קחו למשל את אליזבת. המלכה שלנו, עם כל הכבוד, גבר היא לא. היא נוצרה להיות אימא של מלך אבל לא למלוך.

אם היה אפשר להפוך אישה לגבר אז המנתחים של רחוב הארלי היו הופכים אותה ברגע שאבא שלה מת, ואז היא הייתה כמובן "המלך אליזבת". ואולי היו הופכים גם את פיליפ לאישה, והוא היה הנסיכה פיליפ.

אבל גם שם ברחוב הארלי יודעים שאפשר להפוך כל דבר לאישה אם אתה שם על זה חצאית. אבל אישה אי אפשר להפוך לגבר, כמו שאי אפשר להפוך גיר לגבינה.

אז כמו שאמרתי, תתייחס אליה כמו לכלב. אם היא נראית עצובה, טפח לה על הראש ותגיד: "בואי הנה, ילדה טובה. בטח שאני אוהב אותך. אני גר איתך, לא?" ותראה שזה יעבוד על מעט השכל שלה. יש לה מעט שכל שמספיק לעשות ממנה מיילדת, שתעזור לאישה אחרת להביא ילדים, אבל זהו זה. ראיתם פעם אישה פיקאסו? או הארולד רובינס? או מיקי ספילאני? לא, הן כולן טובות לכמה שנים כל עוד הן צעירות אבל כשהן מזדקנות הן לא שוות כלום.

נגיד שבפרלמנט היו רק שתי נשים, אבל רק בשביל הבידור, כשהיה צריך לחלק שמיכות ותה בדיונים שנמשכו כל הלילה. ראיתם פעם ראש ממשלה אישה? אין! טוב, רק בישראל יש מישהי, "גולדווין מאייר" נדמה לי.

אבל זה בגלל שישראל זה של יהודים והבעל שלה רשם את המדינה על שם אשתו כמו שהיהודים רגילים, כדי לא לשלם מיסים.