שלוש מאיירות אנגליות
מה הן מספרות על עצמן וקצת איורים שלהן.
מה מסתתר בשירי הילדים?
כשאני מספר על הפרשנות הזאת, אני שומע בדרך כלל דברי הסתייגות מהעומס הפרשני שמעמיסים על שיר ילדים תמים.
מי מפחד מקריקט?
הקריקט הומצא כדי שהאנגלים, שהם אנשים חסרי רוחניות, יהיה להם מושג מסוים מה זה נצח.
פינת המשוררים של בירבום
לפעמים הוא צייר דיוקנאות כמעט ריאליסטים. ובמקרים אחרים הוא פישט אותם באופן קיצוני.
אז איך נראה שרלוק?
עם זאת, כשמדובר בדיוקנו של שרלוק הולמס, לא הדמות של פאג'ט היא זאת שעולה ברוחנו כשאנחנו חושבים על שרלוק הולמס.
מותר לצחוק על ההיסטוריה?
למרות שעל התנ"ך נעשו סאטירות פה ושם, אני לא מעלה בזיכרוני ספר קריקטורות או סאטירה כתובה שמטפלים בהיסטוריה של עם ישראל.
האמנות המועילה של הדילוג – מוהם וארמור
"תאמינו לי, אני עצמי סופר ואני יודע שבכל ספר יש קטעים שאפשר לדלג עליהם. לא כל קורא יודע לדלג במקומות הנכונים. אני אעשה את זה בשבילכם."
פנטזיה בלב העידן הוויקטוריאני
השכנים האירים והסקוטים של האנגלים, שהגיעו באותה עת ללונדון, הביאו איתם את היצורים האגדיים שהיו חלק מהתרבות שלהם – האֶלפים, הגובלינים, הפיות ושאר השדונים.
סאטירה היסטורית – אוסברט לנקסטר רב הפעלים
כשאתם עושים סאטירה על מנהיגי ההווה יש סכנה שיתבעו אתכם תביעות דיבה או סתם ישמיצו אתכם. אבל אם אתם מעזים ללעוג על ההיסטוריה ועל המיתוסים הלאומיים, הסכנה היא שמיד תקבלו את התואר בוגדים.
יוסי ואני ממשיכים בעקבות דיקנס
המשך הפוסט הקודם, ובו יסופר על התלאות של יוסי גולדברג ושלי בעיירה קובהאם, על הגילוי המרעיש של מר פיקוויק ועל מסתרי המכניקה הגרמנית. אה, וגם – אין אדם שהוא אי.